הטיפול הטבעי בבלוטת התריס

סקירה כללית של יסודות הטיפול הנטורופתי, המשלים והטבעי בתת-פעילות או בפעילות יתר של בלוטת התריס: הגורמים ליציאתה מאיזון, אורחות החיים, התזונה, התוספים וצמחי המרפא הרלוונטיים

ניתן למנות חמש סיבות עיקריות ליציאתה של בלוטת התריס מאיזון – כלומר לפעילות יתר או לתת-פעילות של בלוטת התריס.  תכופות מדובר בשילוב של אחדים מהם.

1. מתח מתמשך או ממוקד

אפשר לראות במיקומה של הבלוטה בקדמת הגרון ובמרכזו אות לפגיעותה הרבה. ואמנם, היא נחשבת לאחד האיברים "הסופגים" ומבטאים את המתח היומיומי שבתוכו חיים רבים מאתנו. לפיכך, תת-פעילות קלה ומתמשכת של הבלוטה אופיינית בעיקר לנשים שבחיי היומיום שלהן ניכר מתח פנימי רב והנינוחות מהן והלאה.

סוג אחר של תת פעילות קלה, כרונית ומתמשכת, מתחילה לעתים בתירואידיטיס – דלקת אקוטית של בלוטת התריס, שבין מאפייניה הבולטים יימנו שלשולים וחולשה הנמשכים על פי רוב שבועות אחדים. דלקת זו פורצת לעתים כתוצאה מטראומה או ממתח נפשי רב וממוקד הנגרמים, בניגוד למצב המתואר בפסקה הראשונה, מאירוע חיצוני (מוות של קרוב, פרידה, מעבר מגורים טראומתי, משבר ממין אחר). כאשר הדלקת שוככת מתפתחת לעתים קרובות, במהירות או באופן הדרגתי, תת פעילות כרונית של הבלוטה.

2. הגורם הגנטי \ האוטואימוני: השימוטו וגרייבס  

רבים מבין הלוקים בחוסר איזון כרוני של הבלוטה יכולים למנות קרובי משפחה מדרגה ראשונה או שנייה, הלוקים או לקו בו בשלב כלשהו במהלך חייהם. תכופות מדובר בתגובה אוטואימונית של מערכת החיסון, האחראית לתת פעילות כרונית (ותכופות חמורה), המכונה מחלת השימוטו, או לפעילות יתר של הבלוטה (מחלת גרייבס). כאשר מתגלה חוסר איזון של בלוטת התריס, חשוב לערוך בדיקות דם לבירור קיומם של נוגדנים כנגדה. כאשר מדובר בתת פעילות יש מבין הרופאים כאלה הנוטים "לפסוח" על עריכת בדיקות דם פשוטות אלה, משום שככל שמדובר בתת-פעילות הן אינן משמעותיות לעצם הטיפול המוצע. אך שאלת קיומם של נוגדנים ושיעורם  מהותית להבנת מקורות המצב ולטיפול בו. וככל שמדובר בתגובה אוטואימונית קבועה, ישמש הטיפול הטבעי במקרים רבים כטיפול משלים לטיפול התרופתי (אשר במקרים של פעילות יתר הוא בהחלט עשוי להיות זמני), ומטרתו תהיה להביא את הגוף למצב אופטימלי על אף קיומם של נוגדנים בדם. וזה בהחלט אפשרי.

3. תזונה

למזונות שונים יכולת להשפיע על פעילות הבלוטה כאשר הם מהווים חלק מהתפריט היומיומי. מזונות גויטרוגנים, כדוגמת ירקות ממשפחת המצליבים, סויה ומוצריה, בוטנים ומוצריהם, צנוברים ואחרים, עלולים להקצין תת פעילות סמויה של הבלוטה כאשר הם נאכלים בכמויות מופרזות לאורך זמן. מנגד, אכילה מופרזת של מזונות המכילים יוד, כדוגמת אצות ים ופירות ים; מזונות המכילים את המינרל סלניום (אגוזי ברזיל); מזונות המכילים את חומצת האמינו טירוזין (ספירולינה וכלורלה) – עלולה להחריף מצבים של היפרתירואידיזם ובמקרים קיצוניים אף לגרום להם. גם בעיות אכילה, ובפרט דיאטות קיצוניות ותנודות חריפות במשקל לאורך החיים, הן גורם נפוץ ליציאת הבלוטה מאיזון.

4. הריון

נשים רבות לוקות בחוסר איזון של בלוטת התריס במהלך ההיריון או מיד אחריו. רבות מהן  מחלימות באופן ספונטני, והטיפול הטבעי יהיה להן לעזר רב. הוא יוכל לקצר את זמן ההחלמה ולסייע במניעת התפתחותו של מצב כרוני של תת פעילות של הבלוטה.

5. גיל ומחסור בוויטמינים די ובי-12

עם השנים נוטה הבלוטה להיחלש, ותת פעילות קלה היא אחת הבעיות הנפוצות ביותר בגילים המתקדמים – אצל נשים וגברים כאחד. במקביל, יורדת עם הגיל יכולת הגוף לסנטז (או להפעיל) את הוויטמין די בעזרת חשיפה לשמש, ועל כן סובלים רבים מהמבוגרים מרמות נמוכות שלו. גם יכולת הספיגה של ויטמין בי-12 יורדת עם הגיל. מכיוון שרמות נמוכות של שני הוויטמינים מתקשרות לתת פעילות של הבלוטה, חשוב לשמור על רמות נאותות של שני הוויטמינים בדם – בדרך כלל בעזרת תוספים מתאימים. אני ממליצה לכל אדם, במיוחד משנות החמישים שלו ואילך, לוודא כי במסגרת בדיקות הדם הכלליות התקופתיות הנערכות לו נבדקים ערכי ה-TSH, הבי-12 והוויטמין D. לשלושתם השפעה ניכרת על רמת הוויטליות, מצב הרוח והחוסן בפני מחלות ודלקות בגוף, והם ניתנים לתיקון בקלות יחסית.

תזונה לטיפול בתת-פעילות או בפעילות יתר של בלוטת התריס

התפיסה הנטורופתית של בריאות האדם בוחנת את אורחות חייו, תזונתו ואופן התייחסותו לגופו כנושאים מהותיים לשימור בריאותו ולתיקונה. תיקונם של אלה, בשילוב צמחי מרפא ותוספים מתאימים במידת הצורך, הם כלי הריפוי של הנטורופתיה. לפיכך, הטיפול הנטורופתי יתחיל תמיד מתיקון התזונה, שעות האכילה, המנוחה והפעילות. אכילה מתונה, מאוזנת, של מזונות טבעיים בהתאם לשעות היממה, בצד שתייה מספקת של מים בין הארוחות – חיונית לריפוי של כל מצב גופני בלתי מאוזן.

בכל מקרה של תת פעילות של הבלוטה נוציא לחלוטין את אותם מזונות גויטרוגנים מהתפריט ובמקביל נחזק את הבלוטה בעזרת צמחי מרפא (רא' לעיל). הוצאת המזונות הגויטרוגנים מהתפריט חיונית גם כאשר הרקע לתת הפעילות אינו תזונתי, אלא שאז ישתנה מיקוד הטיפול. מאידך, במקרים מסוימים של פעילות יתר, יכולה אכילה מידתית של אותם מזונות לסייע באיזון הבלוטה. בנוסף, יוצאו מהתפריט מזונות הממריצים את הבלוטה, כדוגמת אצות ודגי ים, ומזונות המכילים שיעור גבוה של סלניום (אגוזי ברזיל).

מזונות כמו סושי, המכיל דגים ואצות (העשירים ביוד) מחד גיסא, וסויה וּווסאבי (המאטים את ספיגת היוד) מאידך גיסא – נוטים "לשחק" עם הבלוטה. הלוקים בחוסר איזון שלה – לכאן או לכאן – מוטב להם להימנע מסושי,  או לצרוך מאכל מרתק זה באופן מתון ומידתי.

שגיאות נפוצות הנהוגות בטיפול הטבעי בבלוטת התריס

בעבר, מקרים רבים של תת פעילות נגרמו עקב מחסור ביוד (המזין את הבלוטה). על כן היה היוד הטיפול הנפוץ בבעיה. אבל בעשורים האחרונים שוב אין זו הסיבה הנפוצה לתת פעילות של הבלוטה, ועל כן במקרים רבים הלעטת הגוף ביוד – אם ישירות על ידי נטילת המינרל ואם באמצעות תמציות מרוכזות של אצות ים, עלולה להיות הרת אסון. באותו אופן, נטילת תוספי חומצת האמינו טירוזין והמינרל סלניום החיוניים לפעילות הבלוטה, גם היא עלולה לסכן את שלום הבלוטה ובעליה – לא כל שכן, כאשר משלבים את שלושתם יחד, במטרה "להמריץ את הבלוטה האטית". מכיוון שהסיבות לחולשה אינן נוגעות למחסור בהם, טיפול כזה עלול להביא את בלוטת התריס עד לכדי קריסה, המתבטאת בעלייה דראסטית של רמות ה-TSH, שבעקבותיה עלול להיגרם נזק בלתי הפיך.

בדרך כלל, נדרש טיפול מתון בן חודשים אחדים כדי לייצב את הבלוטה או לכל הפחות כדי להביא לשיפור משמעותי בתפקודה ובתחושת המטופלים. לעתים מקדים השיפור בתחושה את השינוי במדדי הורמוני הבלוטה. שילוב של טיפול תזונתי, פעילות גופנית מתונה וצמחי מרפא (רא' לעיל), מספק בדרך כלל את המענה האופטימלי (לעתים, כאמור, כהשלמה לטיפול תרופתי).

רפואת הצמחים וחשיבותה בריפוי בלוטת התריס

רפואת הצמחים האינטגרטיבית עניינה ברישום פורמולות צמחים אישיות למטופל, המיועדות לאזנו מבחינה כללית ולטפל באופן ממוקד באותם איברים או מערכות בגופו אשר נחלשו ושוב אינם פועלים כראוי.

פורמולות המיועדות לטיפול בחוסר איזון של בלוטת התריס יכללו, בדרך כלל, צמחים אדפטוגנים. זוהי משפחה רחבה של צמחי מרפא שביכולתם לשפר את יכולות ההתמודדות (אדפטציה) של הגוף עם מצבי הדחק שמזַמן לנו היומיום. שלושה מהם נחשבים לבעלי יכולת ייחודית לאזן את פעילות בלוטת התריס: רודיולה; גנודרמה (פטריית ריישי); ובקופה (פשטה שרועה) בעלת ההשפעה הייחודית על מערכת העצבים.

במקרים של פעילות יתר של הבלוטה, יתווספו להם צמחים המסוגלים לעכב את פעילותה, כדוגמת לאונורוס (זנב הארי) בעל ההשפעה הלבבית וההורמונלית; לייקופוס (כף הזאב); מליסה ואחרים. במקרים מסוימים של תת פעילות (ובשום פנים לא כאשר מעורב בה מצב אוטואימוני), ניתן לצרף לפורמולה תמציות אצות ים עשירות ביוד, כדוגמת הלמינריה או הפוקוס. כאשר השיבוש בפעולת הבלוטה נובע ממצב אוטואימוני, נוסיף לעתים לפורמולה צמחים כדוגמת בופלאוריום (צלע השור).

תוספים נוספים הרלוונטיים לאיזון הבלוטה

נעוצה חשיבות רבה בשמירה על רמות נאותות של הוויטמינים די ובי-12 בריפוי הבלוטה ובהבאתה לכדי פעילות אופטימלית. מנגד, נטילה יומיומית של ויטמין סי אינה מומלצת – הן באופן כללי והן בהקשר לבלוטת התריס.

האם הטיפול הטבעי בבלוטה חיוני גם במקביל לנטילת תרופות?

במצבים חדשים יחסית של תת פעילות, בהם רמות ה-TSH  אינן עולות על 12 לערך  וטרם הוחל הטיפול התרופתי – אני ממליצה לסור לייעוץ לפני קבלת ההחלטה על נטילת התרופה. בחלק בלתי מבוטל ממצבים אלה אמליץ להתחיל בטיפול טבעי בן חודשים אחדים, המשלב תזונה, אורחות חיים וצמחי מרפא, ועשוי להביא לאיזון של הבלוטה ללא טיפול תרופתי.

במצבים דומים, בהם מדובר בתת פעילות בת שנים אחדות או רבות ובנטילה של תרופות, כדאי מאוד להתחיל בטיפול הטבעי במקביל לנטילת התרופה. בחלק מהמקרים, בעיקר אלה שאינם מערבים פעילות אוטואימונית, ניתן יהיה לשקול הפחתה הדרגתית במינון התרופה עם התקדמות הטיפול, אך זאת אך ורק בליווי הרופא המטפל.

בהקשר זה אציין עוד, כי בניגוד לרבות מבין התרופות המשמשות לטיפול במחלות ובמצבים כרוניים, הטירוקסין הסינטטי אינו גורם תופעות לוואי ואינו מסכן את הנוטלים אותו בשימוש ממושך – אלא כאשר הנטילה אינה כראוי, דבר הגורם תכופות לאי יכולת לאזן את החולים ולנטילה של מינוני יתר. גם המיתוס בדבר ניוון של הבלוטה אינו נכון, ובמקרים המצדיקים זאת בהחלט ניתן להפסיק באופן הדרגתי, באמצעות טיפול טבעי ותחת פיקוח רפואי, נטילת טירוקסין לאחר שימוש ממושך. יוצאת דופן בהקשר זה הייתה פרשת האלטרוקסין. אני פוגשת עד היום חולות שנגרם להם נזק מתמשך וחמור, אך כאן מדובר היה בתרופה פגומה.

כאשר מדובר במצב אוטואימוני – כלומר בחולי השימוטו או גרייבס – יש חשיבות רבה לטיפול הטבעי, תכופות במקביל לטיפול התרופתי. משקל רב בהקשר זה יש לרפואת הצמחים. לחולים מותאמת פורמולת צמחים אינדיבידואלית, המחזקת את הבלוטה, מורידה את רמת הדלקתיות בגוף  ומשפרת את תפקוד מערכת החיסון. בכך היא מטפלת לא רק בתפקוד הבלוטה עצמה, אלא גם במצב הגורם לשיבוש בתפקודה. טיפול זה אינו שואף "לרפא" כליל את המצב, אבל הוא במפורש חותר לשיפור מהותי ועקבי שלו.

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לטיפול נטורופתי, לא כל שכן לטיפול רפואי, והוא מוגש כרקע בלבד לטיפול בקליניקה