הספקטרום הטבעוני

מה בין טבעונות מטעמי מוסר וטבעונות מטעמי בריאות, ומדוע המזון התעשייתי הטבעוני עלול להיות מסוכן כל כך עבור טבעונים

ו

המאמר הזה מסתובב לי בראש שנים אחדות. במשך חודשים ארוכים לא היה לי זמן לכתוב אותו. במשך חודשים אחרים לא מצאתי מוטיבציה לכתוב אותו, כי ידעתי שאעורר עליי את חמתם של אלה וגם של אלה, ואחרי הכל הלא מדובר בשתי קבוצות אוכלוסייה שאני נוטה להשתייך אליהן בדרך זו או אחרת. אבל נראה לי שהשאלה היא הדרך, והתשובה, כפי שהמליץ מזמן הבודהה, היא דרך האמצע. כי הצרה כאן אינם הרעיונות – שעמם אני כאמור מזדהה בכל לבי וגם מיישמת במידה רבה בחיי הפרטיים – כי אם אופן היישום והעמדה הפנימית שמובילה אותו.

1. גבינה צהובה טבעונית מגיעה לפתחי

הטריגר הסופי לכתיבת המאמר, ואם כבר התחלנו אז בואו נמשיך, היה "גבינה טבעונית" שהניחה מכרה (לא טבעונית למיטב ידיעתי) במקרר שלנו, לרגל מעבר דירה. אמרתי לה, קחי את זה, אנחנו לא נאכל. אחרי ש"זה" נשאר שם תהיתי מה זה, בעצם, ובערב בחנתי אותה בסקרנות. רחרחתי. יש בי חשדנות מובנית כלפי מיני מזונות חקייניים ארוזים בניילון עם תג מחיר גבוה. התבוננתי ברשימת המרכיבים. אמנה אותם כאן: מים (סבבה), שמן קוקוס (מבחינתי עובר), שמן זית (סביר להניח שמאיכות ירודה, אבל ניחא, זה רק 1.7% מהמוצר); עמילנים (הו, הו, נגיע לזה תכף); מלח ים (הכוונה היא למלח מזוקק, והרבה); חומרי טעם וריח טבעוניים (?); תמצית זיתים (??); ויטמין בי-12 (כמות זעומה בצורתו החלשה, דהיינו ציאנוקובלאמין); צבע מאכל בטא קרוטן (שיהיה). ערכים תזונתיים ל-100 גרם: קלוריות – 285 (אני לא מאסכולת הקלוריות אבל נדמה לי שזה הרבה); חלבון – 0 (!); פחמימות – 20; מתוכן סוכרים – 0; שומן – 23 גרם; מתוכו שומן רווי – 20 גרם; שומן טראנס – פחות מחצי אחוז; כולסטרול – פחות מ-2.5 (עניין מחשיד למדי, אגב, במוצר טבעוני. לאלוהי המזון התעשייתי פתרונים); נתרן – 920 (OMG!); ויט' בי-12 – 2.5 מק"ג.

שלב הטעימות. לטעמי, כלל חשוב הוא להפקיר את גופך ללא חשש ומעת לעת למיני זבל. חשוב לזכור שהוא חסון מהם, חי וזורח. בָּצעתי, אם כן, חתיכה מהמוצר שזהה במראהו לגבנצ המסורתית. טעמו כמעט זהה, גם מרקמו. במלוא הרצינות, זהו הישג מדהים של תעשיית המזון. הוא רק מתקתק הרבה יותר מגבנצ ואין לו שום סיכוי להשביע (אפס אחוז חלבון!). זהו, בעצם, חטיף בתחפושת של גבנצ, לא שונה כהוא זה ממיני חטיפי תפוחי אדמה, למשל. אינני יודעת את פשר ה"עמילנים" המסתוריים המוזכרים במרכיבים, אני רק יכולה לנחש שאלו עמילני תפוחי אדמה, תירס או שניהם. חומר גלם זול, גמיש ושואף לנייטרלי, המספק לתעשיית המזון הרבה רעיונות נלוזים. לקמחים כאלה ערך גליקמי (כלומר ערך מתקתקות) גבוה למדי, ועל כן במדד המלוח – מתוק, למרות כמויות הנתרן העצומות ואפס הסוכר, המתקתקות לוקחת כאן בגדול. לסיכום: אם תשאלו אותי מה עדיף לאכול, גבינה צהובה או פיסות עמילן שדומות לה מאוד, הרי התשובה חד משמעית: גבנצ. כי גבנצ זה רע, אבל גבנצ בכאילו רעה שבעתיים. ואל תיתנו את הדבר הזה לילדים אף על פי שיש סיכוי טוב שהם יגידו שזה טעים להם. ברור שזה טעים להם, זה פשוט ממתק.

2. קצוות הספקטרום הטבעוני

אבל למה גבנצ העמילן הזאת מדאיגה אותי באמת? כי יש לה קהל יעד מובהק למדי שמוכן לשלם בעבורה מחיר מופרך: אגדיר אותם כטבעונים מטעמי מוסר נטולי מודעות בריאותית. יש רבים מאוד כאלה. העמילן, על סוגיו, צורותיו וטעמיו המגוונים הוא עיקר תזונתם, תכופות במצבי צבירה תעשייתיים או רחובותיים ספוגי שמן ומלח (פיצה, פסטה, פלאפל, סנדביצ'ים, צ'יפס, שניצל ברוקולי או כרובית או תירס ושות', ועוד ועוד).

שני מניעים עיקריים מובילים אנשים להחלטה, שלפעמים מתקבלת בִּן יום ולפעמים בתוך תהליך עמוק ומתמשך המתפרס גם על פני שנים, שלא לצרוך עוד מזונות מן החי. הראשון מתמקד בענייני מוסר (ולפעמים רוח), השני במישור הבריאותי הטהור. כמו רוב הספקטרומים האחרים, יש בין הטבעונים כאלה שיושבים ממש בקצוות. כמטפלת שפגשה במהלך השנים לא מעטים כמוהם אני רוצה לציין, בזהירות, בצער וללא כל רצון לפגוע ברגשותיהם, כי הם נוטים להיות פחות בריאים.

לטבעונים מטעמי מוסר בלבד לפעמים לא נורא אכפת מה הם מכניסים לגופם, כל עוד המזון אינו נגוע בדבר מה שמקורו מן החי. השיעור היחסי של מזונות עמילניים בתפריטם, שלעתים, כמודגם מעלה, הם דלים ותעשייתיים במיוחד, עלול להיות גבוה במיוחד, והמחיר הבריאותי שהם משלמים על כך לא פשוט כלל.

המחנה הנגדי, שבעיני הדיוטות הוא היינו הך ולא היא, כי בעצם תהום פעורה ביניהם, הוא זה של טבעונים מטעמי בריאות בלבד. אלה נוטים לפעמים להדגים איזו טרחת יתר סביב ענייני הבריאות. הם יכולים להדגים דקדקנות מופרזת, הקדשת חלק גדול מדי מתשומת לבם למזון ולבריאות בכלל תוך מניית הפריטים שהם אוכלים, הקפדה מופרזת על דרך האכילה ושעות האכילה כאילו היה גופם יצור עדין ושברירי העלול להינזק מכל עדשה חולפת שלא הונבטה די צורכה. התנהלות שכזאת, מול הגוף והחיים בכלל, בוודאי מזיקה. אפשר שזוהי צורה מודרנית של היפוכונדרייה, האופיינית לא רק לטבעונים מקצהו הזה של הספקטרום, אלא לאנשים בכלל ההולכים אחרי איזו תורת תזונה קיצונית בעיניים עצומות, תוך אטימת לבם לצורכי הגוף.

3. אבל מה הוא בכלל רוצה, הגוף? 

ובכן, לגישתי הגוף רוצה לחיות בשמחה ואוכל הוא סיבה מצוינת לכך. הוא מותאם לתזונה ספונטנית, עונתית, מאוזנת, מסונכרנת עם שעות היממה. הוא רוצה אוכל טרי ומזין שרובו, אכן, מוטב שיגיע מהצומח. אציין כהרגלי את הכלל הראשון של תורת הרפואה הסינית שהתפתחה, אם תרצו, לאורך אלפי שנים של ניסויים קליניים רחבי אוכלוסייה. הוא קובע שעלינו לאכול בשמחה. לכו תאכלו בשמחה מוצר תעשייתי דל, מת וחקייני. לכו תאכלו בשמחה כשאתם מונים את השקדים המושרים והקלופים שמיועדים לעשרים לעיסות בשעה אחת-עשרה וחצי לפני הצהריים.

ויש גם טבעונים מאוזנים, וזאת בעצם השאיפה של המאמר הזה. אנשים שמבינים שמוסר ובריאות חד המה, שאין באמת אפשרות להיות אדם מוסרי שניזון ממוצרי תעשיית הבשר המפלצתית וטומן את ראשו במראה הסטייק שעל שולחנו, שאינו אלא בשרו של עגל מיוסר וחולה ומזה רעב שהובל לכאן בבטן אוניות מחרידות מארצות אחרות, שבועות היטלטל בהן ללא מזון וכמעט ללא מים, עטוף בצואה וחוזה באחיו מתים בזה אחר זה. אולי מוטב, באמת, גבנצ עמילן.

והנה הוא, התפריט הטבעוני המאוזן. הוא התפריט הטוב והבריא ביותר בעיניי, עבור רוב בני האדם. מי שאינם טבעונים גמורים יכולים להוסיף לו, מעת לעת, "נגיעות" של דגים, שרצים ומוצרי חלב עזים. זה הולך ככה: קמים בבוקר, ככה שבע. שותים מים. הרבה. בתוך שעה אוכלים ארוחה של פירות ואגוזים, או דייסת קוואקר מלוחה עם מיני תוספות מזינות, או ירקות ולחם כוסמין או שיפון עם אבוקדו או חומוס או טחינה וכיוצא באלה. לעת צהריים, בין שתים-עשרה לשתיים, אוכלים ארוחה מבושלת שכוללת קטניות (עדשים, חומוס, שעועית, טופו), דגנים (אורז, קינואה, כוסמת, גריסים. המעיטו בחיטה ומוצריה); ירקות מבושלים. שלוש הקבוצות בערך ביחסים שווים. אחר הצהריים משהו קטן. פרי, שקדים, אפילו איזו עוגייה. בערך בשבע מגיע זמן ארוחת הערב. סלט גדול ועשיר זאת אופציה. לחם או קרקר. מרק. דברים כאלה. אל תאכלו אחרי זה. בין הארוחות מים. 2-3 ליטרים בקיץ שלנו. הולכים לישון באחת-עשרה ככה. וחלומות פז.

 

מאת: תמר נהרי

עורכת ונטורופתית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s