מגפת הצליאק המדומה

כאשר בוררים את המוץ מן התבן של טרנד הגלוטן, מתגלה מגפת צליאק מדומה שמחוללת החיטה בעצמה

הולך ומתגבר הרושם כי מחלת הצליאק הפכה למגפה של ממש, אם כי רצונית ברובה. אנשים מצהירים בעיניים נוצצות שחדלו לאכול את הדברים האלה שיש בהם גלוטן. המתונים ביניהם שותים בירה ואוכלים שיבולת שועל (קוואקר), אולי "חוטאים" באיזו חת'כת עוגה פה ושם. אחרים הולכים על כל הקופה ומחילים על עצמם דיאטת צליאק מוחלטת, כאילו גם שארית זניחה של החלבון תחולל בגופם תגובה אלרגית חמורה.

אינני יודעת אם קיימות סטטיסטיקות ראויות באשר לממדי המגפה שפשטה בעם, אך ניכר שהיא נוגסת בו בכל פה. רבים מאמינים בכל ליבם כי הם לוקים באלרגיה לגלוטן, והופכים את חייהם למסובכים ללא סיבה או צורך. ארוחותיהם אינן בריאות כפי שהם סבורים, כי בשם הפיכת הגלוטן לחזות הכול תכופות הם צורכים כמויות מופרזות של מזון מן החי ושל מזון תעשייתי ריק, מתוק (או מלוח או שמן). מזיק. לאורך זמן הם עלולים לחוש שמנקר בהם מין רעב תמידי, כמעין חוסר סיפוק תזונתי המלווה את חייהם.

לטרנדים אין הומור

טרנד הגלוטן משולל הומור וספונטניות, אך גם הבנה לבריאות האדם או לבריאות סתם – דברים שמוטב היה שילוו את חיינו באופן כללי, ואת הצָלחת גם. הוא נובע מהנחת מוצא שגויה ומתסחופת בריאותית שכמה וכמה מרפאים מטעם עצמם, כמו גם מכוֹני "בריאות" החתומים על פוסטים ממומנים ועל פרסומות ממוסדות – מזינים ללא הרף. הנחת המוצא הזאת מתחזה לאבחנה רפואית, והיא קובעת כי האשֵם בקשת רחבה של תסמינים הפוגעים באיכות החיים – כדוגמת בטן נפוחה ומיני בעיות עיכול קלות וחמורות הזוכות בדרך כלל באבחנה "מעי רגיז", וכן גם עייפות, השמנה והתמכרות ללחם ובני משפחתו – הוא הגלוטן.

אבל הבעיה האמיתית אינה נעוצה בגלוטן עצמו. כלומר, לא בגלוטן לבדו ולא בכל דגן שמכיל גלוטן. האשמה המיידית היא החיטה עצמה, שעברה תהליכי השבחה עמוקים שייעודם המוצהר היה להגביר את היבול, להאריך את חיי המדף ולשפר את יכולת האפייה שמבטיח הדגן הכי נפוץ בעולם.

המשביחים עשו עבודה טובה עד כדי שמִדָגן מזין, בריא ונוח לאפייה, הפכה החיטה למפלצת גלוטן. ולמה גלוטן? כי ככל שתכולתו רבה יותר ואופיו "חיטתי" יותר, כך הופך הבצק אלסטי יותר ומאפשר לאופים ולקונדיטורים לעשות בו כמעט כל העולה בדעתם. עכשיו היא (החיטה) עוד יותר נוחה לאפייה, הרבה יותר מתוקה, בעלת חיי מדף ארוכים ביותר, הרבה יותר ממכרת ומאוד לא בריאה. אפשר לומר, שכמו מזונות נפוצים אחרים על שולחננו, החיטה היא מזון שהתעשייתיות טבועה בדנ"א שלו.

גלוטן זה לחלשים

אם בוררים את המוץ מתבן טרנד הגלוטן מגלים שמוטב, אומנם, לצמצם ככל הניתן את צריכת החיטה: לחם ומאפי חיטה (כן, כמובן, גם חיטה מלאה), סולת וקוסקוס, פתיתים ופסטה. המהדרין יכולים בהחלט לסמן גם את הבורגול והפריקי, אף שהם מתקבלים בדרך כלל ביתר קלות במערכת העיכול שלנו.

לעניין הלחם, מי שאינם לוקים באמת בצליאק יכולים ליהנות בבטחה מלחמי כוסמין, שיפון ושיבולת שועל. שני הראשונים מכילים גלוטן (בשיעור נמוך בהרבה מהחיטה) ונוטים להיטיב אתנו. השלישי אינו מכיל גלוטן, אך חולי הצליאק נמנעים ממנו על שום החשש שנארז בצוותא עם מוצרי חיטה, ועל כן דבקו בו שאריות ממנה.

את אלה צריך לסייג ולומר שבהחלט ייתכן שהגוף שלכם לא נוטה לחבב את כל הדגנים. בדרך כלל, זה בכלל לא קשור לגלוטן. יש המגיבים רע לשיפון על שום טעמו החמוץ, העלול להחמיר תסמיני קיבה מסוימים; יש שמדווחים על אי נוחות בעקבות אכילת כוסמין (הקרוב יחסית לחיטה אך לא הושבח למוות); יש שמתנפחים בעקבות אכילת שיבולת שועל (קוואקר) נטולת הגלוטן, וזה לא בגללו; יש מי שגופם אינו נוטה לחבב את הקינואה (נטולת הגלוטן). ויש, אפילו, אי סבילות לאורז, הנחשב לניטרלי שבין הדגנים – בוודאי האורז הלבן.

התשובה, בכל המקרים, היא תשומת לב רבה כלפי הגוף, שתוביל אתכם בבטחה אל התפריט המתאים לו בכל זמן נתון.

 

מאת: תמר נהרי

עורכת ונטורופתית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s