הדיאטה האולטימטיבית

המדע והרפואות המסורתיות תמימי דעים בעניין הזה: אנחנו מיועדים לאכול במחציתו הראשונה של היום – וזה גם המתכון הבטוח והבריא ביותר לאיזון המשקל. אז למה קשה לנו כל כך להסכים לבחון אפשרות של שינוי בהרגלי החיים, ומתי מגיע הרגע שבו אנחנו מבינים שסבלנו די?

למרבה השמחה, נותן המדע לאחרונה את דעתו לסוגיות הנוגעות לאורחות החיים. כך, למשל, מחקר שבחן את שעות האכילה וזכה להד תקשורתי מסוים מצא שככל שאנו אוכלים מאוחר יותר את ארוחת הערב שלנו, כך הניצול האנרגתי (הקלורי) שלה נמוך יותר – ובמילים פשוטות: היא משמינה יותר.

במנזרים ובמסגרות של תרגול רוחני הדבר ידוע היטב מימים ימימה, וכך גם בקרב הרפואות המסורתיות: מערכת העיכול שלנו פעילה יותר במחציתו הראשונה של היום. אנו מיועדים לאכול ארוחות בוקר וצהריים מזינות, ואילו בחציו השני של היום איננו מיועדים להרבות באכילה. למעשה, אפשר לוותר על אכילה לאחר ארוחת הצהריים ואלו המבקשים להפחית ממשקלם בדרך בריאה באמת מוזמנים לאכול בבוקר ובצהריים. אחר הצהריים כדאי לאכול ארוחה קלילה למדי, הכוללת למשל פירות או ירקות ומעט שקדים או אגוזים. הגוף אינו זקוק ליותר מזה ותפקודו – הגופני והמנטלי – ישתפר פלאים כאשר נסגל לעצמנו דיאטה מעין זו.

מתכון כזה לחיים יבטיח לא רק משקל מאוזן, כי אם גם שובע וחיוניות. העובדה שאלו הסובלים ממשקל יתר נוטים לדווח על תחושת רעב תמידית ומציקה אינה נובעת, דווקא, ממה שמכונה "בעיות אכילה" – מושג המרמז על צורך כפייתי לאכול ששורשיו נפשיים. תכופות – הרבה יותר מכפי שרבים מהם מעלים בדעתם – מעידה תחושת הרעב על רעב אמיתי, הנובע ממה שאני מכנה "בורות תזונתית". זהו מצב שבו שוב איננו יודעים כיצד לספק לגוף את צרכיו הבסיסיים ביותר, והוא שרוי בבלבול עמוק המיוצג על ידי משקל יתר מחד ורעב תמידי מאידך.

דומה כי אורחות החיים, הכוללים את זמני השינה והיקיצה, השתייה והאכילה, הפעילות והמנוחה, השתבשו כליל בעידן המודרני. דומה כי רוב האנשים אינם מודעים לפגיעה החמורה ששיבוש זה מסב לבריאותם ולאיכות חייהם. חוסר חיוניות, השמנה, מערכת חיסון רעועה, דכדוך, בלוטת תריס חלשה ואפילו ירידה בפוריות – כולם מושפעים במידה משמעותית ביותר מניהול קלוקל של סדר היום שלנו. אך כאשר אני מצביעה בפני מטופלים על העובדה שסדרי החיים שלהם משובשים מן היסוד וכי נדרש בהם תיקון – ולו גם תיקון של פשרה, שבמסגרתו יעשו את האפשרי בתוך הסייגים שמציבים החיים בעידן המודרני – אני נתקלת לא פעם בהתנגדות ממשית.

הארוחה הלילית של המטפלת ובן זוגה

הוא מאמן ספורט תחרותי בשנות הארבעים לחייו. סובל ממשקל יתר, מכאבי מפרקים, מכבד שומני, מלחץ דם גבוה. הוא חוזר הביתה בעשר בלילה מורעב ומכין לעצמו ארוחת בריאות הכוללת ירקות, ביצים, לחם, גבינות. הוא טוען שאין לו כל אפשרות לשנות את סדר יומו ומביע כעס על עצם האפשרות לבחון כיצד יוכל לאכול, למשל, כריך מזין בשבע בערב.

היא מטפלת מצליחה בשנות השישים המוקדמות שלה, הנוהגת לסעוד מדי לילה, בעשר או באחת-עשרה, יחד עם בן זוגה, ארוחה בשרית דשנה המלווה בהרבה מאוד יין אדום. היא מתלוננת על חיוניות ירודה ועל קשיי ריכוז ומעידה על רצונה לרדת במשקל. כאשר אני מסבירה היכן טמונה הבעיה ומציעה לבחון אפשרויות לתיקונה, ולו גם החלקי, היא מסבירה: "זה למען הזוגיות. היא חשובה לי יותר מן הבריאות."

הפקידה מהבנק בשנות החמישים המוקדמות שלה מתקשה לארגן לעצמה סדר יום סביר. ארוחותיה מבוססות בעיקר על לחם ופזורות על פני היום, בעיקר מהצהריים ועד הלילה, ללא סדר ברור או קבוע. בין לבין היא חווה בולמוסי רעב קטנים, המושלכים בעיקר לעבר מיני מאפים הזמינים בסביבתה. היא מעידה על רעב תמידי, על חוסר מוטיבציה כללי לפעול למען גופה, על היעדר מוחלט של פעילות גופנית, משקל יתר ואי אילו בעיות מטבוליות כרוניות המחמירות עם הזמן. היא נכונה לעשות שינוי אבל זה קשה לה מאוד, ומדי פעם היא חוזרת לטיפול עם אותו תפריט סנדביצ'ים ונעלמת שוב כלעומת שבאה למשך השנה הקרובה.

המפיקה בשנות ארבעים המאוחרות שלה שממאנת כמעט כליל לשתות מים. היא סובלת מכבד שומני, ממיגרנות, מדכדוך עמוק, מעצירות כרונית. נבדק אצלה חשד למחלה אוטואימונית נדירה. התפקוד שלה, גם בימים שבהם היא מגיעה לעבודה, ירוד למדי. היא סובלת מכאבים בלתי מוסברים הנודדים בין חלקים שונים של גופה ולעתים מנטרלים אותה כליל (פיברומיאלגיה לא הייתה ברשימת האבחונים הרפואיים שקיבלה), היא מרבה לאכול מזונות תעשייתיים והיא מוכנה בהחלט לשינוי. "בואי נתחיל ממים," אני אומרת לה. "פשוט תשתי. מים, או מים עם לימון או חליטות צמחים. רק תשתי." "זהו אתגר קשה מדי," היא משיבה.

האם סבלת די? 

מדוע קשה לנו כל כך לקבל אפשרות של שינוי באורחות החיים? מדוע עצם ההתייחסות, במסגרת הטיפול, למסגרות החיים, מעורר במטופלים התנגדות? בבודהיזם ישנו הביטוי, "האם סבלת די?" (והנה כאן מסביר אותו הסופר והמורה הרוחני בארי לונג). הנקודה הזאת, שבה הגענו עם עצמנו להבנה שהסבל גדול עד כדי שיש בנו נכונות אמיתית לבחון את המסגרת הקשיחה, המאובנת, של היומיום שלנו, היא הנקודה שבה יכול להתחיל שינוי אמיתי. השינוי הזה יתחיל מהגמשה מסוימת בסדרי היום שלנו. בתשומת לב רבה יותר למה שאנחנו מכניסים לגופנו. לזמן שבו אוכלים ושותים. לקיומה של פעילות גופנית מתונה בין לבין. מדובר בעצם בהכנסת גמישות ורכּוּת לתוך היומיום הזה שלנו, בתשומת לב מסוימת לצורכי הגוף. מכאן כבר יתחולל השינוי בעצמו, בקצב שבו התודעה והגוף יכולים להכיל אותו. יחד אתו, הבריאות תשתפר. מצבים כרוניים רבים, לכאורה בלתי פתירים, כאלה שלא בהכרח מהווים בעיה רפואית חמורה מנקודת מבטה של הרפואה המערבית וגם כאלה שכן – עשויים להתפוגג אז לאיטם ואיכות החיים שלנו תשתפר.

לפעמים מגיעה ההבנה המהותית בדבר הצורך בשינוי כאשר הפגיעה בבריאות חמורה מאוד. ידוע שחולי סרטן נוטים לשנות את חייהם מהיסוד עם גילוי מחלתם. איני מביאה זאת כדי להכריז, חלילה, שאם לא תשתו יבוא סרטן. דווקא איני נמנית עם אלה הסבורים שהסרטן הוא "אשמת" החולים. סרטן הוא עניין מורכב כל כך ומגוון כל כך שאין לי שום יומרה להבין את מקורותיו. אני מציינת את העניין רק משום שזו נקודת ייצוג ידועה ומוכרת היטב לצורך בשינוי, שמביא עמו שיפור מהותי באיכות החיים ולעתים אף מַרְפֵּא גם לבעיות בריאות חמורות (כמובן, בצד התערבויות רפואיות ככל שהן נדרשות).

אולי העניין הוא בכך ששינוי דרסטי במסגרות החיים באמת איננו אפשרי ברוב המקרים. אנחנו צריכים להתפרנס, והפרנסה מכתיבה עבורנו במידה רבה את סדר היום. לפעמים נצטרך לקום בשבילה מוקדם מדי בבוקר, לפעמים נחזור מאוחר מדי בערב הביתה. השאלה היא מה נוכל לעשות למען גופנו בתוך המצב הקיים. האם נוכל לאפשר לעצמנו ארוחות מזינות במועדן, ולאכול אותן מתוך הנינוחות הנדרשת לגוף על מנת לעכלן?

שבעים ורזים

ברוב הגדול של המקרים, התשובה היא "כן" רבתי. היא אפילו מעוגנת בזכויות היסוד של כל עובד. מאמן הספורט בוודאי יוכל לדאוג לעצמו לארוחת ערב מוקדמת ומספקת לפני האימון, שתביא עימה שיפור של ממש בבריאותו תוך ההרזיה שבעיניו היא בלתי מושגת. בניגוד לאמונתו העמוקה, הוא לא יחזור הביתה מורעב אם יאכל מוקדם. הגוף כבר לא זקוק לאוכל בשעות האלה. המפיקה יכולה ללמד את עצמה לשתות, גם אם זה יהיה בתחילה במתכונת של "פייק איט טיל יו מייק איט". שזה אומר, עשי זאת באופן מלאכותי עד שזה יהפוך לטבע שלך. מהר למדי ילמד גופה שמותר לו לשתות, והמחסום יוסר. מים הם הרי חלק הארי של גופנו והתנאי הבסיסי ביותר לחיים (וראו כאן מאמר מפורט בנושא). הפקידה מהבנק יכולה לאכול בצהריים סושי, או סלט קינואה ועדשים או מרק קטניות, דגנים וירקות. אלו מזונות זמינים למדי, גם אם קנויים. והמטפלת שאוכלת סטייק כל לילה עם המון יין אדום למען הזוגיות? היא בוודאי יכולה להתחיל מהעברת הסטייק לצהריים והותרת היין והבנזוג ללילה.

המגפה המתוקה והצרה האמיתית עם ממתיקים

בעולם שבו הכול נצבע במתוק (אפילו הסושי, הלחם והמים), מתקיים מרדף אחרי הממתיק האולטימטיבי. הוא דל קלוריות ("לא משמין"), בעל טעם "טבעי" ו"לא רעיל". אבל ממתיקים – אולטימטיביים או סכרניים – רק מחמירים את המצב, ואנחנו נשארים רעבים

אחרי כך וכך מטופלים שפגשתי במהלך העשור החולף, אני יכולה לדווח שחלק ניכר ממי שמגדירים עצמם כבעלי תשוקת יתר למתוק ניזונים בעיקר ממזונות עמילניים. הם יעדיפו, למשל, את הבננה על פני פירות אחרים, את תפוח האדמה על פני ירקות אחרים, יאכלו כריך "בריאות" לארוחת צהריים (במקום ארוחת צהריים…) ופריכיות בין לבין. סביר להניח שישתדלו להימנע מאכילה בשעות הבוקר ויסבלו מרעב גדול בחציו השני של היום, יתלוננו על התקפי רעב אחר הצהריים ותכופות גם בלילות, ישתו נס קפה עם סוכרזית וירגישו תאווה גדולה לעוגות, בורקסים ומעדני חלב (מתוקים עד זרא, אפס אחוזי שומן). הם מוּעדים לשתות מעט מדי ולהעדיף מיני משקאות "דיאט" ו"זירו" למיניהם. דפוס האכילה הזה פירושו רעב תמידי, סמוי, שתוצאת הלוואי שלו היא השמנה. הוא נובע מהאבולוציה האנושית, המותאמת לשרידה בתנאי רעב אמיתיים, כי אוכל מתוק מהווה מזון מיַדי לתאי הגוף והמוח המורעבים.

אכן, אחד המאפיינים התזונתיים הבולטים של התקופה מתפרש כסטייה חריפה לכיוון הטעם המתוק. כך, למשל, מסעדות יפניות המגיעות ממסורת שזיקקה לדרגת אמנות את איזון הטעמים, מגישות סושי מומתק ורוטב סויה מומתק וחמוצים מומתקים. ובעוד המגמה הזאת הולכת ומתעצמת, הדיון בה ובהשלכותיה המטרידות כל כך נוטה להצטמצם לשאלת רעילותם כן\לא של הממתיקים המלאכותיים, ולמרדף אחר הממתיק האולטימטיבי.

מה שהממסד הרפואי מתקשה להבין

בשלב כלשהו גילה הממסד הרפואי שסוכר זה רע, ואחר כך הגדיל לעשות וקבע גם ש"פחמימות ריקות", שאינן אלא עמילן שזוקק ותכופות גם עובד ממיני דגנים (אורז, חיטה, תירס), גם הן רעות. זה בוודאי נכון מאוד, אך זוהי הגדרה צרה מכדי שתתאר את התופעה ששני אלה מייצגים. כיוון שכך, דומה שנכון לשלב זה באבולוציה שלו, הממסד הרפואי ותפישות התזונה שהוא מייצג אינם יודעים כיצד לרפא אותה.

הרפואה הסינית העממית, שרצתה בעיקר לשמר את בריאות נתיני הקיסרות, עסקה רבות בסוגיות הנוגעות לתזונה, והגדירה (בין היתר) חמישה טעמים: מתוק, מר, חריף, חמוץ ומלוח. היא התכוונה לטעמים במתכונתם המקורית, המעודנת: מתוק כמו בטטה, מריר כמו חסה, חריף כמו צנונית, מלוח כמו דגי ים וחמוץ כמו חמציצים. היא קבעה שכל אחד מהטעמים מזין איבר ראשי אחר בגוף האדם, אשר מייצג את אחד מחמשת האלמנטים שמרכיבים את הגוף ואת המהות האנושית עצמה: המתוק את מערכת העיכול (טחול) ואת אלמנט האדמה; המר (כמו אוכל שרוף) והחריף (כמו צ'ילי ומזונות בעלי חריפות חמה) את הלב ואת אלמנט האש; החריף (כמו צנונית או ירקות מצליבים אחרים) מיוחס לריאות ולאלמנט המתכת; המלוח לכליות ולאלמנט המים; החמוץ והמריר (כמו חסה) מיוחסים לכבד ולאלמנט העץ. האיזון ביניהם הוא אחד המפתחות החשובים לבריאותנו, והפרתו משמעה פגיעה יסודית בה.

לפיכך, כאשר אנחנו צובעים במתוק חלק ניכר ממזונותינו, אנחנו ממסכים על טעמיהם הטבעיים (לרבות הטעם הנייטרלי של המים) ואִתם על אבחנות הגוף, על תחושותיו ופעילותם התקינה של חושיו. שוב איננו יודעים לזהות את צרכיו. כשהקרוסלה הזאת ממשיכה להסתובב, אנחנו מבלבלים אותו עוד יותר ומכניסים אותו לדחק (סטרס) מובנה, וממניעים אבולוציוניים שכבר אינם רלוונטיים עבורנו, הוא מורה לנו להסתער על המתוק. זהו הלופּ התזונתי שבתוכו מתנהלים חייהם של רבים מאוד בינינו.

מה עושים לנו הממתיקים

ממתיקים מלאכותיים באשר הם, בדיוק כמו סוכר, גורמים לנו סטייה עזה ביותר לכיוון המתוק, ולהפרה קיצונית באיזונים של חוש הטעם ושל הסדר הטוב של גופנו. בהדרגה הוא נכנע, לומד לסתום את האף ולאכול עוד ועוד מתוק. זה לא באמת משנה לו אם המתוק הזה שווה אפס קלוריות. התפריט שלנו שוב לא מסוגל להזין אותנו. אנחנו רעבים, מזהים שובע כמה שאנחנו מתארים כ"מפוצצים" אחרי ארוחה דשנה מדי שאינה יכולה למלא את צורכי הגוף. הרעב הזה מוביל אותנו לתשוקה למתוק שאותה אנחנו מבקשים לפתור, מתוך אותה הבורות התזונתית, באמצעות המתקה נטולת קלוריות, וכן הלאה והלאה.

תכופות מלווה את מי שניזונים כך מין בחילת רקע שאִתה קמים בבוקר וצולחים את היום. אליה עשויים להתלוות סימפטומים של צרבת קלה, בטן נפוחה, תחושת כבדות אופיינית והיעדר חיוניות מובנה. הם נובעים מאי-סבילות שמפתח הגוף בהדרגה כלפי התפריט. יש המתמודדים עם זה באמצעות "דיאטה" שבמסגרתה הם סבורים שעליהם להיות רעבים כל הזמן, ובפעילות גופנית שבהחלט עשויה לעזור ולאזן, אך זו לעתים קרובות אינטנסיבית מדי ונדירה מדי.

הגמילה ממתוק והחזרה לבריאות הפשוטה

איך יוצאים מזה? זה די פשוט, למען האמת. קמים בבוקר (לא מאוחר), שותים הרבה מים ואחר כך אוכלים ארוחה מזינה ולא מתוקה. בצהריים (ולא אחר הצהריים) אוכלים ארוחה מבושלת שכוללת דגנים (כמו אורז, קינואה, כוסמת), קטניות (כמו עדשים, שעועית וחומוס) או דגים, וירקות (מבושלים). בערב (ולא בלילה) אוכלים ארוחה קלה יחסית, המורכבת בעיקר מירקות ומדגנים. בלילה לא אוכלים בכלל, כי אם אוכלים ככה כבר לא רעבים. שותים מים תמימים בין הארוחות ומשלבים פעילות גופנית מתונה בסדר היום.

יהיו מי שיחדלו כך כמעט לגמרי מהנטייה למתוק, ואחרים שהיא מובנית בחתך הגנטי שלהם. אלה הם טיפוסי האדמה, אם נחזור לאפיון הסיני; מי שאופי חיידקי המעיים שלו מובילים אותו לשם, אם נציץ לרגע במחקר העדכני; או אנשים, ובעיקר נשים, שהחולשה כרוכה במצב גופם, ומעודדת אותם לצרוך מתוקים הגורמים להמרצה זמנית (מה שאנחנו מכנים "טיפוסים חסרים"). העניין הוא בכך שבתוך סדר יום כזה אפשר להמשיך לאכול מתוק. עכשיו זה יהיה במתינות, ללא דחף בלתי נשלט ובעיקר – לא במקום אוכל אמיתי.

הטיפול הטבעי בתסמיני מערכת העיכול העליונה: צרבות, בחילות, כאבים ברום הבטן

צרבות, בחילות, כאבים ברום הבטן, בטן נפוחה ורעשי בטן הם מן הסימפטומים הנפוצים שבהם הטיפול הקונבנציונלי מפספס את העיקר, ולפיכך כושל תכופות במתן מענה אמיתי וארוך טווח. לפניכם עיקרי העיקר 🙂

בעיות בקיבה ובתריסריון, המתבטאות בדרך כלל בתסמינים של צרבות, ריפלוקס, כאבים עזים וחדים ברום הבטן ובחזה או אי נוחות קבועה בבטן העליונה, תחושות של תיאבון עז עד כדי כאב או חוסר תיאבון, שיהוקים וגיהוקים וקרקורי בטן – הן מסוג הבעיות שבהן נוטים הרופאים לפספס את העיקר. בין אם הסיבה המאובחנת היא חיידק ההליקובקטר פילורי ובין אם היא דלקת קיבה (גסטריטיס) או כיב בקיבה או בתריסריון (ותכופות שילוב של הנ"ל) – צריך הטיפול בהן להתחיל בדרך כלל בשינוי תזונתי מקיף. בלעדיו לא ניתן יהיה להביא להחלמה, חלקית או מלאה של אותן הבעיות העלולות להתפתח עם הזמן לכדי סיבוכים חמורים שבהם כרוכה פגיעה קשה באיכות החיים.

במקביל לעריכת בדיקות חיוניות לאיתור ואבחון הבעיה (גסטרוסקופיה, מבחן נשיפה, אולטרסאונד ואחרות), רושמים הרופאים בדרך כלל סותרי חומצה (אומפרדקס, לוסק ודומיהם). אלו הן תרופות יעילות ביותר לטיפול סימפטומתי. הן עשויות לסייע גם בהחלמת ריריות מערכת העיכול ולאפשר להן פסק זמן של החלמה, אך נטילתן חייבת להיות קצובה בזמן (שבועות עד חודשים אחדים בדרך כלל).  שימוש כרוני ומתמשך בהן, העשוי להימשך שנים ארוכות, נפוץ למדי. פגשתי לא מעט מטופלים הנוטלים את אותם סותרי החומצה באורח קבע, לאורך עשור ויותר של חייהם. שימוש כזה אינו פותר את הבעיה אלא ממסך אותה, וגורר עמו בעיות בריאות משניות הנוגעות לפגיעה במערכת החיסון ולשיבוש ספיגת ויטמינים, מינרלים וחומרי תזונה חיוניים אחרים. השלכותיהן של תופעות אלה מחמירות עם הזמן, והן עשויות להיות מרחיקות לכת.

הטיפול הנטורופתי בבעיות מסוג זה מתמקד בשינוי התפריט למזונות לא חומציים ומזונות שאינם מגרים את ריריות מערכת העיכול העליונה, ובה במידה הם מזינים, מחזקים וקלים לעיכול. במקביל יש חשיבות רבה לנטילת צמחי מרפא המסייעים בהחלמת ריריות מערכת העיכול העליונה ומונעים הפרשת יתר של חומצת הקיבה. במקרים של זיהום חיידקי (הליקובקטר פילורי), ישולבו בפורמולה גם צמחים נוגדי זיהום המחסלים את החיידק. בהקשר זה ראוי להדגיש כי האנטיביוטיקה אמנם מחסלת אותו, אולם בהיעדר טיפול תזונתי מקביל נוטה החיידק לחזור שוב ושוב. לעתים קרובות, מטופלים שעברו סדרות אחדות של אנטיביוטיקה סובלים מתסמינים של מערכת העיכול העליונה, ובמקביל מפגיעה משנית שחוללה האנטיביוטיקה עצמה, הפוגעת באוכלוסיית "החיידקים הטובים" ומשבשת, לעתים במידה חמורה, את האיזון של פלורת המעי החיונית כל כך לבריאותנו הטובה.

אגע כעת בעיקרי הטיפול התזונתי בבעיות של מערכת העיכול העליונה. לצורך הטיפול הצמחי – החיוני ביותר להחלמת מערכת העיכול העליונה – יש לפנות לאיש מקצוע בתחום.

1. ארוחות מאוזנות, בזמנן: הגוף האנושי מיועד לפעול בסנכרון עם סדר היום הטבעי, ותכופות מתחילות בעיות במערכת העיכול העליונה מדילוג על ארוחות ומאכילה שלא בזמנה. ארוחת הבוקר, המיועדת להיות קלילה אך מזינה, מיועדת להתקיים בין 7:00-8:00 בבוקר; ארוחת הצהריים מיועדת להיות מבושלת כולה, להכיל דגנים, ירקות מבושלים וקטניות או דגים ולהתרחש בין 12:00-14:00. ארוחת הערב, קלילה אף היא, תהיה בין 18:00-19:30. אחריה אין לאכול כלל. אכילה לילית היא אחד ממשבשי הבריאות (וגורמי ההשמנה) העיקריים, ואחד הגורמים הישירים לבעיות של מערכת העיכול העליונה.

2. שתיית מים בטמפרטורת החדר בין הארוחות ולא במקביל להן. אנחנו מדברים על 1.5-2 ליטר ביום (6-8 כוסות). יש לשתות בעיקר בבוקר, לפני הצהריים ואחר הצהריים. אי שתיית מים היא אחד הגורמים הנפוצים לבעיות של מערכת העיכול העליונה.

3. הימנעות ממזונות חומציים, ובראשם: תפוזים (ומיץ תפוזים); מזונות ומשקאות מתוקים ועתירי סוכר; חלב ומוצרי חלב (כולל יוגורט וגבינות צהובות). מבין מוצרי החלב ניתן בדרך כלל להמשיך לאכול חמאה, ומומלצת במיוחד גהי – חמאה מזוקקת שיש להשיג בבתי טבע; מוצרי חיטה (כולל קוסקוס, סולת, פתיתים, פירורי לחם ושות'). מוצרים מכוסמין יהוו תחליף מצוין; עגבניות, חצילים ופלפלים (חיים או מבושלים); מזונות חריפים, מלוחים ומתובלים מאוד; מזונות מטוגנים; קפה; בשר שמן (ולהמעיט בבשר באופן כללי); אלכוהול; כל מזון תעשייתי \ מעובד (לרבות רטבים מוכנים למיניהם, סלטים מוכנים, מזונות מוכנים \ אינסטנט \ קפואים); דגים מלוחים \ כבושים; מרק עוף; עישון סיגריות.

4. מזונות מיטיבים: מיני דגנים מבושלים (שיבולת שועל, קינואה, אורז שחור); ירקות מבושלים, לרבות ירקות כתומים וירוקים (בטטה, דלעת, גזר, עלי מנגולד, תרד ושות'); דגים לבנים מבושלים (2-3 פעמים בשבוע); קטניות למיניהן (אם גורמות לקשיי עיכול יש לשלבן בתפריט בהדרגה ובמנות קטנות, ולהעדיף עדשים כתומות); שקדים; אצות וואקמה; אבוקדו

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לטיפול נטורופתי, לא כל שכן לטיפול רפואי, והוא מוגש כרקע בלבד לטיפול בקליניקה

8 דברים על אוכל, טיפול נטורופתי וטרנדים של תזונה

1. כשאלוהים המציא את האוכל הוא לא התכוון לכל מה שמוגש לכם מוכן וארוז לקראת שהייה מתמשכת על מדפי הסופרמרקט; ולא למזון מושבח גנטית עד חמס (חיטה, עוף) או למזון מהונדס גנטית (סויה, תירס, עוף); הוא כנראה גם לא כיוון למזון שהושחת מבחינה מוסרית ומכל בחינה אחרת (רוב "מוצרי" משק החי המתועש)

3. אבל אנחנו כאן ועכשיו ועל כן אנחנו מחויבים – מבחינה חברתית, מוסרית וגם בריאותית – לעגל את הפינות הנכונות ולהימנע מדרך חיים רדיקלית הכרוכה באיסורים רבים מדי ובשמחה מעטה מדי

4. אכילה נכונה היא דבר מה יומיומי, עונתי, ספונטני, מזין, אוהב וקשוב לגוף. אין לה מושג ירוק מה זה קלוריות ולמה יש אנשים שקוראים לאוכל "פחמימות"

5. הרפואות המסורתיות שִכללו את הבנת הגוף וצרכיו מתוך התבוננות בת אלפי שנים בבריאות האדם. אפשר להכתיר כל אחת מהן, בקלות, כניסוי הקליני רחב ההיקף והמדויק ביותר אי פעם, והן עומדות בכל פרמטר מדעי (לרבות קבוצת הביקורת שהיא רוב האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה היום). כאלה הן הרפואה ההודית (איורוודה), הסינית, רפואת הרמב"ם והדיאטה הים תיכונית. למשל. כולן, אגב, מאמינות בארוחת בוקר

6. טרנדים תזונתיים דינם לשקוע למצולות ההיסטריה האנושית, לרבות אלה הקושרים עצמם להנחה המגוחכת מבחינות רבות כל כך, כי תזונת האדם הקדמון היא התזונה האולטימטיבית, וכי יש לנו דרך כלשהי לשחזר אותה ואז להפוך בעצמנו להומו ספיינס ספיינס ההוא (או להפך)

7. במיטבה, מיועדת הרפואה הטבעית להיות סינתזה של עקרונותיהן של אותן הרפואות המסורתיות ושל הלכות העת המודרנית – לרבות אילוצי היומיום, התפוצצות האוכלוסין, גינונים תרבותיים, החקלאות המתועשת, זיהום הימים, השבחת הדגנים, הרס האקלים, הסוכר, המלח והטיסות הטרנסאטלנטיות

8. רבות מבין המחלות הכרוניות הנפוצות נובעות מתזונה ומאורחות חיים קלוקלים ועל כן הן ניתנות לתיקון – במקרים רבים בקלות ובמהירות גדולות הרבה יותר מכפי שניתן לשער. רבות מאותן המחלות, אגב, קשורות לעובדה שאנשים רבים ממעטים במיוחד בשתיית מים

 

רפואה טבעית | תמר נהרי
לתיאום תור: 054-6353634