מדדים של חולשה

TSH, בי-12, המוגלובין, פריטין וּויטמין די נמוכים מתקשרים לחוסר חיוניות, עייפות, מצב רוח ירוד ורגיזוּת. הגישה הנטורופתית לערכים אלה שונה מזו של הממסד הרפואי, ותכופות יתגלו ערכים "תקינים" על פי בדיקות הדם כסימפטומטיים ומצריכים טיפול. במאמר זה מפורטים הטווחים המורחבים והמלצות קונקרטיות לטיפול

תוצאות בדיקות הדם הכלליות מהוות חלק חיוני מתשאול מקיף שנערך בקליניקה הנטורופתית, והן בעלות השפעה על אופן הטיפול, התפריט והתאמת צמחי מרפא או תוספים למטופל.

אחד ההבדלים בין הרפואה הטבעית למערבית, נוגע לטווח שנחשב תקין באותן הבדיקות. הרפואה המערבית אינה מטפלת בדרך כלל במקרים גבוליים מבחינת בדיקות הדם, כי הערכים אז אינם נמוכים או גבוהים דיים כדי להצדיק מתן תרופה, וללא תרופות ידיה כבולות במידה רבה. עם זאת, לחלק ממדדים אלו זיקה ברורה לאחת התלונות השכיחות ביותר: חוסר חיוניות, עייפות ואף תשישות של ממש.

 1.  TSH – מדד ההורמון הממריץ את בלוטת התריס

תת-פעילות של בלוטת התריס: הגבול העליון של מדד זה יהיה באזור 5 mU/L‏ ברוב קופות החולים. הרופאים ירשמו תרופה (טירוקסין סינטתי: אלטרוקסין, יותירקס ודומיהם) בד"כ במדדים העולים על 7-8 mU/L‏. לא תהיה להם תשובה כלשהי – תזונתית או אחרת – למטופלים סימפטומתיים הלוקים בתת פעילות קלה של הבלוטה.

הערכים האידיאליים של הורמון ה-TSH  מנקודת מבט נטורופתית, וכן גם באספקטים רפואיים מסוימים (כמו כניסה להריון) יהיו בין 1-2.5 mU/L‏. סימפטומים של חולשה, עייפות, האטה מטבולית, נשירת שיער ורגיזות יכולים להופיע אצל מטופלים שערכי ה-TSH  בדמם 4 ומעלה, במיוחד אם גם מדדי חולשה נוספים (רא' לעיל) נמוכים אצלם.

פעילות יתר של בלוטת התריס: הגבול התחתון של מדד ה-TSH  על פי קופות החולים יהיה 0.2 mU/L‏.

בפועל, יכולים להופיע סימפטומים – הכוללים, בין היתר, פעילות מטבולית מוגברת, תחושות חום בגוף והזעה מוגברת, דפיקות לב מואצות ותחושת סחרור – בערכים הנמוכים מ-0.5 mU/L‏ ולפעמים גם יותר. יש לשים לב שאצל רבים מבין הלוקים בסימפטומים אלה נובע הדבר ממינון יתר של תרופה שהם נוטלים בקביעות לתת פעילות כרונית של הבלוטה. תכופות, הפחתה במינון התרופה ונטילתה כראוי יאזנו את בדיקות הדם ואת תחושות המטופל.

עוד על יסודות הטיפול הטבעי בבלוטת התריס קראו כאן.

2. מדדי האנמיה הנגרמת מחוסר ברזל: המוגלובין, פריטין, טרנספרין, איירון

אנמיה קלה אופיינית לנשים ולנערות רבות בגיל הפוריות. לעתים היא נובעת מאיבוד דם בתקופת הווסת, אך קשורה תכופות לפרופיל אנרגתי המכונה ברפואה הסינית "טיפוס חסר". חיוורון קל (עם או בלי לחיים אדמומיות), תחושת צמא תמידית (או הימנעות משתייה), מערכת עיכול חלשה (צואה רכה, שלשולים או שלשולים ועצירויות לסירוגין), בטן נפוחה, "קנדידה" וכיוב' יהיו אופייניים להן. תכופות, נמצא שגם מדדי לחץ הדם שלהן נמוכים (בפני עצמה תופעה רצויה דווקא בטווח הרחוק…).

אקדיש לטיפוסים החסרים מאמר מיוחד בהזדמנות קרובה. בינתיים, התייחסות קונקרטית לשתי בדיקות הדם המהותיות יותר בהקשר זה:

 המוגלובין: חלבון הקושר ברזל בכדוריות הדם האדומות

זהו הערך המעיד באופן ישיר על קיומה של אנמיה. ערכים רצויים: נשים: 12-16 מיליגרם לדציליטר, גברים: 12-18 מיליגרם לדציליטר, ילדים: 11.5-15.5.
אנמיה נגרמת בד"כ ממחסור בברזל או ממחסור בבי-12 וחומצה פולית.
אין הבדל מהותי בין הגבולות הנלקחים בחשבון בנטורופתיה בהקשר זה לבין אלה של קופות החולים, אך ככל שהערכים נמוכים וגבוליים והמטופל מעיד על סימפטומים רלוונטיים, כך מעיד הדבר על צורך בחיזוק תזונתי ו\או באמצעות צמחי מרפא או תוספים אחרים.

פריטין: החלבון המאחסן את הברזל

הגבול התחתון נקבע ברוב קופות החולים על 12 ננוגרם למיליליטר. בפועל, ימליצו רוב הרופאים על נטילת תוסף ברזל בערכים הנמוכים מ-18 ננו\מיל, אך רבים מהם ימליצו על נטילת תוסף גם בערכים גבוהים מאלה. הברזל, למעשה, הוא אחד התוספים החביבים ביותר על רופאי המשפחה, אך הוא אינו תוסף תמים ואין ליטול אותו אם אין בו הכרח של ממש. מעבר לתופעות הלוואי הבלתי רצויות שהוא נוטה לחולל, הרי הוא מחמצן (רעל) חזק. כאשר הוא נמצא בעודף, הוא נוטה להצטבר ברקמות הגוף וזה מתקשה מאוד בסילוקו. לפיכך אמליץ בחום להימנע מנטילת תוסף אלא אם הדבר הכרחי. בדרך כלל ניתן לטפל באנמיה הכרוכה ברמות נמוכות של פריטין באמצעות תזונה וצמחי מרפא בלבד.

כאשר הדבר הכרחי, יש ליטול תוסף של ברזל נוזלי עדין (בד"כ במינונים של 5-10 מ"ל ליום), בצמוד לארוחת פירות (הברזל מיטיב להיספג בנוכחות ויטמין סי והוא גורם תופעות לוואי כאשר ניטל על קיבה ריקה). ניתן להוסיפו גם לשייק פירות. נשים שאינן "טיפוסים חסרים" וסובלות מדימום שופע במיוחד במהלך המחזור הגורם להן אנמיה, יכולות ליישם המלצות הנטילה הנ"ל במהלך עשרה ימים בחודש: לפני המחזור, במהלכו ומעט אחריו.

 3. מדדי ויטמין בי-12

זהו אחד המדדים שבהם קיים פער מהותי בין תפישת הממסד הרפואי הישראלי לבין הנטורופתיה. במרוצת העשור האחרון ירד באופן הדרגתי טווח בדיקות הדם התחתון הרשמי של קופות החולים של בי-12, מ-400 ל-200 מק"ג\מ"ל. הדבר קשור, ככל הנראה, למחסור כרוני באוכלוסייה הכללית בישראל בבי-12. ברוב ארצות העולם נותר הטווח, על כל פנים, סביב 350 מק"ג\מ"ל, וזהו הגבול התחתון הרצוי מנקודת מבט נטורופתית. מחסור בבי-12 יתבטא, על פי רוב, בנימולים בגפיים, במצב רוח ירוד, בקשיי ריכוז, באנמיה וכמובן בעייפות.

למי שערכי הוויטמין בדמו נמוכים מ-350 מק"ג\מ"ל מומלץ ליטול תוסף להמסה מתחת ללשון מסוג מתילקובלאמין (הנגזרת הכימית הרצויה של בי-12) אחת ליומיים (אין חשיבות למועד הנטילה). כאשר הערכים נמוכים מ-200 יש ליטול מדי יום בחודשיים הראשונים. בד"כ המחסור בבי-12 הוא כרוני, ועל כן מוטב להמשיך ליטול ממנו גם לאחר שרמותיו בדם התאזנו. יש לערוך בדיקות דם חוזרות כעבור חודשים אחדים כדי לוודא שהוויטמין נספג ורמותיו בדם עלו.

 4. מדדי ויטמין די

זהו אחד הוויטמינים בעל ההשפעה הרחבה ביותר על תפקודו התקין של גוף האדם, והוא חיוני לתפקודן של רוב מערכות הגוף וכפועל יוצא מכך – ל"מניעתן" של רבות מבין המחלות הכרוניות האופייניות לאוכלוסייה המערבית (סוכרת, מחלות לב, סוגים רבים של סרטן ועוד). בשל כך העלה הממסד הרפואי בשנים האחרונות את תחומי הסף שלו, והם עומדים כעת על 30 ננו-גרמים למ"ל או 75 ננו-מולים לליטר (ערכי הייחוס משתנים בהתאם לקופות החולים).

קיימת זיקה ברורה בין סימפטומים כלליים של חולשה, עייפות, קשיי ריכוז וחולשת מערכות העיכול והחיסון והמערכת האנדוקרינית לבין ערכים נמוכים של ויטמין די. לפיכך מומלץ ליטול תוסף ולהקפיד על חשיפה יומיומית לשמש כאשר הם נמוכים. למי שעבר את גיל 50 מומלץ ליטול תוסף בכל מקרה.

יש תוספים רבים בשוק של ויטמין די, ואיני רואה סיבה להמליץ על אחד מהם. פורמט הנטילה היעיל יותר לעניות דעתי הוא כמוסות רכות. כאשר מדובר בערכים גבוליים או בנטילה בתקופת החורף לצורכי חיזוק, אפשר להסתפק בכמוסות של 400 יחידות. כאשר מדובר במחסור כדאי להצטייד בכמוסות של 1000 יחידות. חשוב מאוד ליטול אותן לאחר הארוחה – ומוטב לאחר ארוחת הצהריים. הסיבה לכך היא שהוויטמין מסיס בשומן ונטילתו על קיבה מלאה במזון המכיל שומנים (מעט שמן זית יעשה את העבודה…) תיטיב את ספיגתו.

הרופאים והרוקחים נוטים להמליץ לאחרונה על נטילה מרוכזת של התוסף במינון גבוה אחת לשבוע או שבועיים, אך עמדתי היא שמוטב ליטול אותו באופן יומיומי או קרוב לזה, במידות מדודות. כמוסה אחת מדי יום תספיק. יש לערוך בדיקות דם חוזרות כעבור חודשים אחדים כדי לוודא שהוויטמין נספג ורמותיו בדם עלו.

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לטיפול נטורופתי, לא כל שכן לטיפול רפואי, והוא מוגש כרקע בלבד לטיפול בקליניקה

מים: למה, כמה ואיך קשורים מנהגי השתייה לבעיות בריאות נפוצות

אי שתיית מים מתקשרת ישירות למיגרנות, עצירות וכבד שומני, ובעלת זיקה גבוהה לחלק מן המחלות הכרוניות. גם שתייה מופרזת של מים מזיקה. על הסיבות (המוזרות לפרקים) לעניין הזה, ההשלכות ואיך ומתי הכי טוב לשתות

1. הממעטים לשתות

רבים מבין המטופלים מתגלים חיש קל כמי שממעטים בשתיית מים. מפתיע לגלות שלא נדירים הם המקרים של מטופלים (ואנשים בכלל) שכמעט אינם שותים כלל. כשהם נשאלים איך זה קרה הם מספקים בדרך כלל אחת יותר מהתשובות הבאות:

  • לא מרגיש\ה צמָא בכלל
  • אם אני שותה אני מרבה ללכת לשירותים, מה שמפריע לי בעבודה, בשינה ובחיים – במיוחד כשאני מחוץ לבית – אז אני פשוט נמנע\ת
  • לא אוהב\ת את הטעם של המים
  • שותה במקום מים קפה, קולה ושות'

הימנעות משתייה או שתייה לא מספקת מהוות פגיעה ממשית בבריאות וכר פורה להתפתחותם של מצבי בריאות לקויים כרוניים, כדוגמת עצירות, תסמינים במערכת העיכול העליונה (צרבות ובעיות קיבה ממינים שונים), מיגרנות וכאבי ראש, עייפות וחולשה ועוד נוספים. כמו כן, אני מוצאת קשר הדוק בין בעיות כרוניות רעלניות כדוגמת כבד שומני, לבין אי שתיית מים. מובן שגם תסמינים במערכת הכליות והשתן – מדלקות חוזרות ועד אבנים – קשורים באופן הדוק למנהגי שתיית המים. מבחינה אנרגטית, מחסור במים גורם לחימום ולייבוש הגוף, דבר המתקשר לתופעות שונות של דלקתיות, פגיעה במטבוליזם, ספיגה משובשת של המזון ותסמינים כדוגמת אלה שפורטו מעלה.

למרבה הצער, נציגי הממסד הרפואי אינם נוטים לברר ולאבחן סיבה כה בסיסית זו לבעיות בריאות מגוונות כל כך, ובכך מחמיצים את הטיפול הבסיסי והחיוני ביותר בהן, שלא לומר הטיפול הבריא היחידי בהן. לעתים קרובות, המענה הרפואי לאותן הבעיות הוא תרופתי, מה שמגביר עוד יותר את שיעור הרעלים ברקמות הגוף, שמתקשה שבעתיים להתמודד עמם ללא שתייה מספקת.

ומה לגבי קפה וקולה? ובכן, אלה הם משקאות משתנים. כלומר, לא די בכך שאינם יכולים לשמש לשתייה במקום מים – הם אף גורמים לייבוש נוסף של הגוף ולהכבדה נוספת על מערכות פינוי הרעלים. משקאות קלים נטולי קפאין (וגם מיצים טבעיים יותר או פחות) הם עתירי סוכר או ממתיקים מלאכותיים, ובדרך כלל מכילים בנוסף ערב רב של חומרים המשמשים בתעשיית המזון. על פגעי הסוכר והממתיקים המלאכותיים אין צורך להכביר מילים, אבל כיוון שכבר הכברתי תוכלו עליהם בהרחבה כאן. מה שחשוה לציין כי משקאות קלים הם תחליף עלוב ביותר למים, ושתייה כרונית שלהם פוגעת כמעט בהכרח בבריאות.

 2. המגזימים לשתות

גם בענייני שתיית המים קיימת מגמה הפוכה, של שותי היתר, והיא אינה נדירה כלל ועיקר. בדרך כלל שלושה ליטרים ביום ומעלה – כלומר למעלה משתים עשרה כוסות – יהיו יותר מדי מים. הסיבות לשתייה מופרזת של מים:

  • מתוך מחשבה ששתייה מרובה היא מנהג בריא (בחזקת כל המרבה הרי זה משובח)
  • מתוך תחושת צמא מתמדת
  • מתוך רצון לרזות

שתייה של למעלה משלושה ליטר בבת אחת עלולה לגרום מצב חירום רפואי (עד כדי סכנת מוות), ומטבעה אינה מעסיק אותנו כאן. לעומת זאת, שתיית יתר כרונית ומתמשכת עוברת בדרך כלל מתחת לרדאר הרפואי, אך היא מייצרת עומס מופרז על הכליות ומחלישה את מערכת העיכול ואת הגוף באופן כללי. מבחינה אנרגטית (דהיינו, על פי הרפואות המסורתיות) שתייה מופרזת של מים גורמת לקירור הגוף, דבר הפוגע ישירות במערכות העיכול והחיסון ולתסמינים שונים של ליחה.

כאשר הסיבה לשתייה מופרזת היא תחושת צמא מתמדת, מומלץ לערוך בדיקות דם כלליות ולעתים יש לפנות לבירור רפואי מעמיק יותר. לא רק רמות גבוהות מדי של סוכר בדם יכולות להיות אחראיות לה, אלא שורה של מצבי חולשה כרוניים, כדוגמת תת-פעילות סמויה או גלויה של בלוטת התריס ואנמיה.

כאשר הסיבה לשתייה מופרזת מקורה במיני דיאטות הממליצות על שתייה מרובה לפני הארוחה במטרה לבלום את תחושת הרעב, אני ממליצה לחדול מכך ללא שיהוי. לא רק שאין בכך הגיון בריאותי, אלא שהרעב לא ייעלם, הוא רק יידחה לשעות שבהן הגוף אינו מיועד לאכול – דבר הגורם במישרין להשמנה ולהחלשה של מערכת העיכול.

3. הרגלי שתייה מומלצים

  • מיד עם ההשכמה כדאי להרבות בשתייה. לפחות כוס אחת גדולה של מים בטמפ' החדר או צוננים מעט (בשום פנים לא קרים ממש)
  • המתקשים בשתייה מוזמנים לטפטף למים טיפות לימון טרי לפי הטעם. זה מרענן, משפר את טעם המים וגם בריא (אבל לא להגזים גם עם זה!)
  • את יתרת המים שותים בין הארוחות, כלומר עוד 2-3 כוסות כנ"ל לפני הצהריים ו-2-3 כוסות אחר הצהריים. בארוחה לא מניחים כוס מים ליד צלחת האוכל, אבל כמובן שותים בסופה אם צמאים
  • כשצמאים – שותים. תמיד!
  • לא כדאי לשתות לפני השינה, וגם לא בשעות הערב (אלא אם צמאים)
  • המשקה היחידי שיכול להחליף את המים הוא חליטות של צמחים (נענע, לואיזה, היביסקוס, מליסה, מרווה ושות') – צונן או חמים. אין כל צורך להמתיק אותו. כדי להעניק לו מתיקות (אני ממליצה להיגמל מהנטייה הכללית לטעם המתוק), אפשר לחלוט יחד עם צמחי התה גם  עלי סטיביה (לא להשתמש בתמצית סטיביה, אלא לחלוט עלים).

 

למה בכלל לא בטוח שכדאי לנו לאכול את הדבר הבריא הזה?

איך לדעת מה טוב לנו לאכול וכמה מיתוסים תזונתיים, כמו זה של סלט הירקות. על יסודות התזונה האנרגטית

אחד ההבדלים המשמעותיים בין מיני שיטות תזונה מודרניות לבין רוב שיטות התזונה המסורתיות הוא עניין חמקמק משהו לעין מערבית. למעשה, זהו מדד עדין ומדויק לסוג ההרמוניה השוררת בין המזון לבין עצמו; להרמוניה הצפויה בין המזון לבין הגוף שניזון ממנו; ולקשרי הגומלין שבין הגוף לבין הסביבה. הפרמטרים לפיהם נמדדת הרמוניה זו הם יחסיים ולא מוחלטים וביסודם מונחת החתירה לאיזון. היכולת להתאים לאדם מסוים את המזונות שייטיבו עמו ויערבו לחכו, האפשרות להרכיב מנת מזון או תבשיל שטעמיהם מתקשרים עם מהותם של חומרי הגלם ועם שיטות הבישול, כמו גם האפשרות לעזור למישהו להתרפא באמצעות המזון – כולם קשורים באורח מובהק לעניין זה.

הגיוני להניח כי טבחים גדולים באמת מכירים על בוריין, בדרך אינטואיטיבית וכזו הנגזרת מן הניסיון, את האיכויות האנרגטיות של המזון שהם מבשלים. הם יודעים מהי דרך הטיפול הראויה לו, זו שלא רק חושפת את טעמיו הראשוניים ביותר של חומר הגלם, אלא מעניקה משקלים נכונים למנה כולה. לכן, לעתים קרובות הארוחות שמגישים השפים הגדולים, כלומר אמא של מישהו, סבתא של מישהו או אייל שני, הן  הרבה יותר "מזון בריאות" מאותן התקרובות שמגישות רבות מבין "מסעדות הבריאות".

קצת חום אנושי

דרך המחשבה שהולידה את הרעיונות האלה היא זו המתהווה מתוך התצפית בטבע. היא מתייחסת לאדם לא רק כאל חלק אורגני מן הסביבה, שלא ניתן להבינו ללא ההקשר שבתוכו הוא פועל, אלא גם כאל מיקרוקוסמוס בפני עצמו. בתוך האדם אקלים ונוף טיפוסיים, ושוררות תופעות אקלימיות המגיבות לסביבת הקיום ומופעלות על ידה, כמו גם על ידי דפוסי הרגש וההתנהגות ועל ידי החומרים שנכנסים אל הגוף, כלומר המזון, המים והאוויר. הן מתפרשות כחום וקור, לחות ויובש וכיווני הרוח – דהיינו מידת התנועתיות וכיוונה בגוף. בהתאמה, כאשר התופעות הופכות קיצוניות אנו מדברים על יציאת המערכת מאיזון.

כאשר מופר האיזון לכיוון הקור מתפרש המצב כחוסר וכחולשה, ועל כן נחשבת פעולה מחממת למחזקת. חוסר איזון "חם" מעיד בדרך כלל על עודף או על מצב אקוטי או דלקתי, והקירור על פי רוב יעזור. אותן תופעות גופניות יכולות לנבוע מחום או מקור, מלחות או מיובש. קל להבדיל ביניהן: התופעות החמות מצטיינות לרוב בריחות עזים ובמזג סוער. שלשול כרוני, למשל, מהסוג הבהיר ונטול הריח, אופייני למי שהאקלים הפנימי שלו לח וקר. שלשול המופרש בעוצמה גדולה וריחותיו עזים, הוא בדרך כלל תוצאה של תופעה זיהומית המאופיינת בחום רב ובלחות. עצירות היא תמיד סימן ליובש, אבל היא יכולה לנבוע מחום או מקור.

מה זה באמת בן אדם רוחני:-)

לאלה מצטרף אלמנט התנועה, או כיוון ועוצמת הרוח. אצל אנשים נוצרת תנועה כלפי מעלה או כלפי מטה, וכן תנועה פריפריאלית – כזו שמתפזרת לכיוון הגפיים. אדם הסובל מריפלוקס, משיהוקים וגיהוקים, מפנים סמוקים וכן הלאה הוא זה שהתנועה אצלו כלפי מעלה מופרזת או בלתי הרמונית. תנועה מופרזת למעלה ולצדדים אופיינית יותר לבעלי עודפי חום. זה הסובל מקור בגפיים הוא זה שהתנועה הפריפריאלית אצלו חלשה. משיכה כלפי מטה היא בדרך כלל תוצר של קור, המתפרש כחולשה שבגינה אין הגוף מסוגל להחזיק את האיברים ואת תכולתם.

בהכללה, אפשר לייחס רעיונות בסיסיים אלו לרפואות המסורתיות של אסיה ושל אירופה, שהידועות שבהן הן הרפואה ההודית העתיקה (איורוודה), הרפואה הסינית העתיקה והרפואה היוונית העתיקה (רפואת המרות). רפואות אלה נטו להגדיר את בעיות הבריאות השונות כתולדה של הפרת האיזון הפנימי של הגוף. הן מנו מאות רבות של מצבים המייצגים נקודות שונות בסקלת האיזון האנושי, ומנו לכל אחת מהן עשרות סימפטומים פיזיים, מנטליים ורגשיים. רבים מאותם מצבים מוכרים כיום כמחלות.

למזון ייחסו רפואות אלו תפקיד מהותי, הן באשר להתהוותם של מצבי חוסר האיזון והן באשר לאפשרות להשיבו לתקנו, דהיינו לרפא. הוחלו עליו אותם מדדים יחסיים של איכויות, באמצעותם ניתן להבין את השפעתו על הגוף. על כן, מזון יכול להיות חם, ניטרלי או קר, לח או יבש ולחולל בגוף תנועה בכיוונים שונים.

בין הקפצה לאידוי

שיטות הבישול השונות משפיעות על מצב המזון באותו אופן: הן מחממות, מלחלחות או מייבשות ומניעות לכיוונים שונים. טיגון הוא שיטת בישול חמה ועצבנית (מניעה מדי). הקפצה היא שיטת בישול חמימה. אידוי הוא שיטת בישול חמימה. ככל שהבישול ממושך הוא חם ומקנה למזון איכויות של תנועה מטה ופנימה. מקרר כמובן מקרר, כלומר משווה איכות קרה למזון. אוכל לא מבושל הוא יותר קר מחם. שיטות הבישול יכולות להדגיש או למתן את האיכויות הבסיסיות של המזון, אך לא לשנותן מן הקצה אל הקצה.

גם לחמשת הטעמים מיוחסת חשיבות בהבנת האנרגטיקה של המזון. מזונות ותבלינים מתוקים עשויים להיות קרירים ומלחלחים, כמו פירות, אך בדרך כלל הם חמימים ומניעים כמו קינמון (המצטיין גם בחריפות) וליקריץ. מיני הדגנים המבושלים נחשבים על פי רוב לחמימים ולמתקתקים, ועל כן הם מחזקים ומיועדים לשמש כמרכיב הראשי בכל תפריט.

מזונות שמוצאם מהים נחשבים בדרך כלל לקרירים ומלחלחים ובדרך כלל למלוחים, כמו הים שממנו הם באו, ותנועתם כלפי פנים ולמטה. לאדם הם מוסיפים לחות ומטפלים ביובש, מרככים ומסייעים לפעולת המעיים ויפים לטיפול בעודפי חום וביובש (כדוגמת גיל המעבר אצל נשים). הירקות המבושלים הם בדרך כלל נייטרלים עד חמימים. הירקות החיים נחשבים לנייטרלים עד קרים. מיני בשרים נחשבים בדרך כלל לחמימים. הקטניות ניטרליות או מעט חמימות ומחזקות.

המיתוס של סלט הירקות

הבנת האיכות האנרגטית של המזון שוללת, לעתים קרובות, מיני מיתוסים רווחים על אודות "אוכל בריא". דוגמה טובה לעניין היא זו של סלט הירקות החיים, הנחשב בעיני רבים למנת הבריאות האולטימטיבית. אך מנקודת המבט האנרגטית נחשבת מנה זו לקרה (או "קשה לעיכול" במינוחים מודרניים) ועל כן היא רעיון גרוע במיוחד לטיפוסים "קרים", כלומר אלו הסובלים מחולשה, מגלים רגישות יתר כלפי קור וסובלים על פי רוב גם מהיעדר תשוקה ומרץ. טיפוסים כאלה (בדרך כלל נשים) יפיקו תועלת משימוש בתבלינים החמים והחריפים, כמו צ'ילי וקינמון, ומאכילה יומיומית של מיני מזונות חמימים ומחזקים שבעיקרם מורכבים מדגנים ומירקות מבושלים. גם מעט בשר עשוי להועיל לחלקם.

רבים נוטים להימשך דווקא למזונות המדגישים את הצדדים הבלתי מאוזנים שלהם. למשל, רבים (בדרך כלל גברים) הסובלים מעודפי חום נוטים להימשך דווקא לתפריט חריף וחם, המדגיש ביתר שאת את סבלותיהם. אלו עשויים להתבטא בכאבי ראש תכופים, באולקוס ובחומציות יתר בקיבה, באפיזודות חוזרות של סינוסיטיס, בקווי אופי אגרסיביים ובשלב הבא בלחץ דם גבוה ובמיני מחלות. האלכוהול, הנחשב לאחד הקיצוניים שבמזונות מבחינת איכויותיו החמות והיבשות, נבחר תכופות ללוות ארוחות המבוססות על  מזונות אלו ועמו גם הטבק, בעל אותן האיכויות עצמן. אולי זה האקלים שלתוכו נולד השילוש המפורסם: סטייק, דרינק וסיגריה, המתחלף בימי שגרה בשניצל וצ'יפס בפיתה עם הרבה סחוג ובירה בצד. לטיפוסים כאלה עשוי תפריט המבוסס על אצות ודגים לעשות פלאים. סושי הוא האוכל בשבילם.

המסקנה היישומית העיקרית מהדברים חוזרת לנקודת המוצא שלהם: אחרי הכל, אותן תובנות ששירתו נאמנה את האנושות לאורך אלפי שנים, מוצאן ביכולת האנושית להשתמש בחושים. יכולת זו עודה זמינה לכל אחד. על כן, כשמנה כלשהי או חומר גלם כלשהו מוכתרים כבריאים, צריך לזכור שבריא זאת מילה באמת נחמדה, אבל לא בטוח שטוב לנו לאכול את הדבר הבריא הזה (במיוחד אם הוא לא עושה לנו תיאבון). ומאד חשוב לשים לב איך מרגישים אחרי זה.

רפואה טבעית | תמר נהרי
לתיאום תור: 054-6353634

דיאטות ניקוי כבד: טרנד שלא כולם חייבים לנסות

הן טובות בעיקר לאנשים בריאים ומוטב לערכן בחודשי האביב, אך הן עלולות להיות מסוכנות למי שתזונתם ואורחות חייהם פגומים מהיסוד. הבה נציל עוד פרה חולבת של נטורופתים, זו המכונה "דיאטת ניקוי כבד"

מהי דיאטת ניקוי כבד?

זוהי דיאטה קצובת זמן הנמשכת על פי רוב בין חמישה ימים לחודש, וכוללת מגוון מצומצם ביותר של מזונות צמחיים וטבעיים. הדיאטה המוכרת ביותר בהקשר זה היא זו המבוססת על אורז מלא ושעועית מש, שאליהם מצטרפים באופן הדרגתי עלים וירקות כתומים וירוקים. דיאטה מעניינת אחרת המשמשת לניקוי כבד הוכתבה על ידי החכם איבן סינא, "הרמב"ם של המוסלמים", ויש בה מבחר מצומצם של דגנים וירקות. גם דיאטה על טהרת ירקות, פירות ומעט גרעינים ואגוזים עשויה להתאים.

את ניקוי הכבד מקובל ורצוי ללוות בפורמולות צמחים רלוונטיות. בדרך כלל ישמשו לשם כך טינקטורות (תמציות צמחים מקצועיות מומסות באלכוהול), הכוללות צמחים מטהרים, מתמירי רעלים, מעודדי הפרשת מרה וממריצים בעלי משיכה לכבד. כאלה הם, למשל, הגדילן, שורש שן ארי, ארטישוק, קלנדולה ודבקה זיפנית. צמחים נוספים, בעלי פעילות עזה וספציפית יותר, יכולים לשמש בהתאמה אישית למטופל על ידי איש מקצוע מתחום רפואת הצמחים.

מה מטרתן של דיאטות הניקוי?

דיאטות המכילות מגוון מצומצם של מזונות פשוטים, מאפשרות לגוף לפנות משאבים המוקדשים ביומיום לתהליכי עיכול מורכבים, ולהפנותם לתהליכים של נטרול רעלים ו\או הפרשתם מהגוף. תפקידן להגביר את תהליכי הטיהור הטבעיים שמבצע הגוף ולתמוך בהם. זו, אגב, אחת הסיבות למיני נגעי עור, ליחות, שלשולים וכיוצא באלו שאנו סובלים מהם באופן מוגבר באביב – הזמן שבו מתקיימים בגוף (באופן טבעי) תהליכי ניקוי וטיהור משכבות הרעלים שצבר בחורף. זו גם הסיבה לכך שדיאטות ניקוי רעלים מוטב להן להתבצע באביב – זמן הכבד על פי הרפואה הסינית.

הסכנות הטמונות בדיאטות הניקוי

דיאטות ניקוי מציפות רעלים אל פני השטח ומחלישות את הגוף בתקופה שבה הן נערכות. הן חושפות אותו ביתר שאת לפגעי מזג האוויר ומקררות אותו. מערכת העיכול, אשר לה זיקה ברורה למערכת החיסון, אינה פועלת במהלכן כרגיל. על כן אין לערוך דיאטות כאלה בחודשי החורף, שבמהלכם סכנות ההתקררות והחשיפה לווירוסים גדולות במיוחד. אגב, גם מעבר חד לדיאטה טבעונית דינו כדין דיאטת ניקוי, ומומלץ שלא לערוך אותו באופן פתאומי ודרסטי מדי – במיוחד לא בחודשי החורף.

אך אין מדובר רק בעיתוי. עבור רבים מאוד, ואין הכוונה רק לחולים במחלות כרוניות הנוטלים תרופות מרשם – אותן דיאטות אינן מומלצות כלל. מי שתזונתם ואורחות חייהם לקויים באופן כללי, כמו גם אותם "טיפוסים חסרים" הסובלים מתחושות קור, כבדות, עייפות וחולשה – או מי שחשים סימפטומים מעין אלה – אל להם לערוך כלל דיאטות שכאלה. הן עלולות לגרום להם פגיעה עד כדי הצפת בעיות כרוניות או החמרתן למשך חודשים ארוכים. הטיפול הרצוי עבורם יהיה שיקום גופם ותזונתם באמצעים מתונים וארוכי טווח, שיכללו מעבר לתזונה טבעית מזינה ומאוזנת, תיקון אורחות החיים וחיזוק הגוף באמצעות פורמולת צמחים אישית.

 

רפואה טבעית | תמר נהרי
לתיאום תור: 054-6353634

מהי באמת תסמונת הקנדידה הרב-מערכתית?

על מחלת ההיסטריה הנשית וגלגולה המודרני כקונספציה נטורופתית שמגלגלת מיליונים, ובעיקר על הדרך הפשוטה, הזולה והיעילה לטפל במה שמכונה "קנדידיאזיס"

בתקופה הוויקטוריאנית הייתה ההיסטריה אבחנה רפואית נפוצה ביותר. היא התהדרה בקשת רחבה של תסמינים, וביניהם נדודי שינה, עצבנות וחוסר שקט, תחושת כבדות בבטן, גזים, התכווצויות שרירים, קוצר נשימה, אגירת נוזלים, חוסר תיאבון, יצר מיני קלוש וכן נטייה "לגרום לצרות". האשם הישיר לתופעה היה ההיסטריום, הלא הוא הרחם, ובהתאם היה הטיפול ישיר ואפקטיבי: "פארוקסיזם היסטרי", הלא היא אורגזמה שנגרמה באמצעות עיסוי איבר המין הנשי.

רק תיאוריה

במידה מסוימת של צדק אפשר לראות באותה תסמונת מסתורית המאובחנת תדיר על ידי נטורופתים בשם "קנדידה רב-מערכתית" או "קנדידיאזיס" – את הגלגול המודרני של תסמונת ההיסטריה הנשית. גם הפעם מדובר ברשימה ארוכה למדי של סימפטומים הדומים ברובם לאלו של מחלת ההיסטריה, וכמו הרחם, אי אפשר להכחיש את העובדה שגם הקנדידה תמיד נמצאת בבטן. האתר הרשמי של אגודת הנטורופתים הישראלית מאשר את הדברים, ומציין כי "זוהי אבחנה נטורופתית והיא מבוססת על תיאוריה בלבד, אם כי הניסיון מראה כי טיפול נטורופתי בקנדידה מערכתית מניב תוצאות נהדרות".

הקנדידה, אם כך, אינה אלא קונספציה בריאותית שמוצאה, ככל הנראה, בקרב קהילות נטורופתים בארה"ב של שנות השמונים. לפי התפישה הזאת, פטריית שמר ששמה המלא הוא קנדידה אלביקאנס, המתקיימת ברגיל בכל ריריות מערכת העיכול ופתחי הגוף, עלולה להתרבות ללא בקרה במצבים של חוסר איזון בגוף. שגשוגה אחראי למגוון רחב של סימפטומים, בעיקר במערכות העיכול, המין, ההפרשה הפנימית, העצבים והחיסון. הסימפטומים הבולטים: עייפות, ירידה בחשק המיני, פטרת, נפיחות, גזים, עוויתות במעי, דיכאון, רגזנות, אלרגיות, חוסר ריכוז, בעיות בעור ועוד. הטיפול הנטורופתי מתבסס על תזונה ש"מרעיבה" את הקנדידה ובעיקרה היא נטולת סוכרים, פחמימות פשוטות ושמרים.

בצד התפריט, משגשגת תעשיית קנדידה המגלגלת הרבה מאוד כסף. זו כוללת מגוון תוספי מזון, המתחילים בשילוש הקדוש בתחום הקנדידה, הכולל: פרוביוטיקה (עוזרת לחיידקים הטובים להתגבר על הקנדידה), שום (קוטל קנדידה) וחומצה קפרילית (מחסלת קנדידה). במקביל, התפתחה תעשייה של בדיקות צואה במעבדות פרטיות, שמטרתן מתן תשובה "מדעית" לגובה מפלס הקנדידה במעי.

מבחינה מערבית, אבחנות של קנדידה נופלות בדרך כלל על תסמונת המעי הרגיז, אלרגיות שונות ואפילו פיברומיאלגיה. אוסף תסמינים כזה מזוהה ברפואה ההודית המסורתית (איורוודה), כמצב נפוץ המכונה "אַמַה", ומבטא הצטברות של פסולת בגוף הנושאת תכונות של קור, כבדות ומתיקות.

ואיך באמת מטפלים במצב השכיח המכונה "קנדידה"?

ראשית, יש להבין שאין מדובר אלא בריאקציה טבעית של הגוף על התזונה התעשייתית, אורחות החיים המודרניים ובעיקר הבורות הנפוצה באשר למה, מתי ואיך אוכלים, ישנים ופעילים. הקנדידה היא בעצם רעב מתמיד הנובע מתזונה חסרה ורעילה, אשר תסמיניו הם לאות, דכדוך וכבדות, כאבי ראש ו\או מיגרנות, חולשת מערכת העיכול (בעיקר עצירויות ושלשולים לסירוגין ובטן נפוחה) ובמיני זיהומים תכופים (המלווים בתופעות של ליחה במערכות הנשימה והמין). עם הזמן הם עשויים להתפתח למצבים רפואיים שונים ומשונים, המזוהים כמחלות מעיים שונות, פיברומיאלגיה, אנמיה ממקור לא ברור והשמנה הנובעת מהניסיון לטפל בחסרים באמצעות אוכל רע (שהוא בדרך כלל מתוק, שמן ובלתי מזין בעליל).

לפיכך, הטיפול הטוב ביותר הוא השבת הגוף לסדרי החיים שלהם הוא נועד: ראשית, התאמת תזונה טבעית למטופלת. בדרך כלל תפריט טבעי בסיסי יחולל פלאים.  הוא יתבסס על מזון טרי באיכות גבוהה, הכולל ארוחות בוקר, צהריים וערב וביניהן שתיית מים. יש להקפיד על הרכב נכון של הארוחות (קטניות, דגנים, ירקות, אגוזים, מעט דגים וביצים), ולהימנע ממזונות אלרגניים ומושבחים עד חמס – ובראשם חיטה, עוף ורוב מוצרי החלב. גם שינה ופעילות גופנית מתונה בזמנן ולפי מידתן יהיו חיוניות למדי. במידת הצורך, מחזקים את הגוף בוויטמינים החסרים לו (ובעיקר ויט' די ובי-12), ומתאימים למטופלת פורמולת צמחים אישית. השיפור ניכר ברוב המקרים בתוך שבועות בודדים.

רפואה טבעית | תמר נהרי
לתיאום תור: 054-6353634

עישון קנאביס מנקודת מבטה של הרפואה הטבעית

מאמר נדיר הבוחן את השפעתו האינדיבידואלית של עישון המריחואנה. האם ההיפראקטיביים והאימפולסיביים יוצאים נשכרים מעישון גראס, ואילו הטיפוסים החלשים – אלו הסובלים, למשל, מתת-פעילות של בלוטת התריס וממערכת עיכול חלשה – עלולים להיפגע ממנו?

לפי שמועה מבוססת היטב, הקנאביס מכונה "מריחואנה" על שמן של מרי וחואנה, שתי יצאניות ממוצא היספאני שתיפקדו גם כדילריות של גראס בפונדק דרכים שתפעלו בגבול מכסיקו וארה"ב. מנגד מסרב לגווע הסיפור שלפיו לא היו השתיים אלא דמויות בקמפיין שהגתה ממשלת ארה"ב בתחילת המאה ה-20. כיאה לרוח התקופה היו בו אלמנטים גזעניים למכביר, ומטרתו הייתה להרתיע בני טובים מפני השימוש בעשב באמצעות כריכתו בדימויים של מעמד נמוך, לא מהוגן וכהה עור. בפרספקטיבה עכשווית ברור שהקמפיין, מדומה או אמיתי, היה אחד הכושלים בהיסטוריה: השימוש במריחואנה נפוץ למדי, הוא חוצה מעמדות ומאפיין קבוצות רחבות בציבור המודרני.

על השפעת הצמח כמרומם רוח, מפיג כאבים, מרפה שרירים ומעורר תיאבון במהלך השעות שלאחר העישון אפשר לקרוא תיאורים עשירים ומפורטים מנקודת מבט אישית וסובייקטיבית ברחבי הרשת והספרות המודרנית. מלבדם דומה כי מועט המידע המהימן לגבי השפעותיו של הצמח מנקודת מבט שאינה רפואית-מדעית או פסיכולוגית-מדעית. אינפורמציה כזאת עשויה להיות חיונית לצורך הבנת ההשלכות, לרבות אלו הבינוניות וארוכות הטווח של עישון קבוע של מריחואנה.

הסיבות האנרגטיות למנצ'יז ולקור בגפיים

על אף תפוצתו הרחבה, תופעות רבות האופייניות לעישון אינן מוכרות על ידי הרפואה המודרנית. הן לא יכולות לחמוק מהפריזמות של שיטות טיפול אחרות, הבאות מנקודת הנחה לפיה לכל מה שנכנס לגוף יש השפעה על אופן תפקודו. כאן נסתמך על שני זרמים ברפואה הטבעית, העשויים לשפוך אור על הנושא: אלו הם רפואת הצמחים והרפואה הסינית, שיש ביניהן הרבה מן המשותף בכל הנוגע לגישתם כלפי אופני ההשפעה של צמחים על בני אדם.

התיאור שניתן לצייר על אודות השפעתו המידית של עישון הגראס בהסתמך על רפואות אלה הוא זה: פעולת עישון העשב גורמת לחום להתרכז בחלקי הגוף העליונים ולייבש אותם. תחושות אופייניות הנובעות מהשפעה זו הן תחושות של קור בגפיים, הבולטות יותר ככל שהמעשן רגיש יותר לקור באופן כללי. מאידך, הקיבה סובלת מחימום יתר, האחראי לתחושת תיאבון היתר (המנצ'יז). היובש בפה והצמא המוגבר נובעים אף הם מהתרכזות החום בחלקי הגוף העליונים.

איבר נוסף המושפע מפעולת העישון הוא "הלב". תיאורם של הסינים את איברי הגוף רחוק לעתים מרחק גדול מן הפיזיולוגיה המערבית: האיברים כולם נבחנים דרך תפישה רחבה יותר, המשלבת את תפקודיהם האורגניים בתפקודיהם "הגבוהים" יותר. לפי תפישה זו, מהווה הלב את משכנה של הרוח, או נפש האדם, המכונה "שֵן" ולה מיוחסים תפקודים התנהגותיים, קוגניטיביים ומנטליים רבים. היא משתקפת (או מתבטאת) דרך העיניים, ומידת הבוהק שלהן היא אחד הפרמטרים להבנת מצבה. עליית החום הפנימי כלפי מעלה המתרחשת בעקבות העישון מייצרת, באופן זמני, עודפי חום בלב, מצב המאובחן כ"חום בלב". חום מופרז נוטה "לבלבל" את השן (הנפש) ולגרום לה מעין דיסאוריינטציה חולפת, השולחת אותה כלפי מעלה להשתכן זמנית באזור הראש. תיאור זה, שבוודאי נשמע לרבים ציורי משהו, מסביר את ברק העיניים החריג האופייני למסוממים בכלל ולמעשני גראס בפרט, ואת תחושת ה"היי" שבדיוק בגללה נמשכים רבים למריחואנה ולסמים אחרים.

ירוק מצחקק, חום חרדתי

גם למרקם החומר מיוחסת חשיבות. ככל שהוא קל ואוורירי יותר, כלומר "ירוק" – עלים ופרחי קנביס מיובשים, הוא בעל איכות קלה ואוורירית יותר. חומר כזה מחולל חשיבה מפוזרת, חסרת הקשר. גם צחקוקים חסרי הקשר ודברנות הן התנהגויות אופייניות לחומר כזה. ככל שהחומר המשמש לעישון "כבד" וכהה יותר, כלומר הוא יותר עתיר שמן – כמו סוגי החשיש השונים או סוגי חומר ירוק "מחוזק", כך הוא יחולל השפעה מאטה יותר על תהליכי החשיבה, שיתאפיינו במחשבות עמוקות בלופים ובהתמקדות פנימה. גם תחושות החרדה והפראנויה אופייניות יותר לחומר כבד המושך כלפי מטה.

המצב הקיצוני ביותר של פגיעה אפשרית בשן אינו נובע מהמצב המתואר כאן, אלא ממצב נדיר וקיצוני אחר, שתוצאותיו מתוארות באופן דומה להתקפי מאניה ולפסיכוזות סכיזופרניות. נראה כי במצב זה מועדים ללקות רק מי שכבר לוקה בו באופן סמוי והשימוש בקנאביס מגרה אותו או הופך אותו לפעיל.

השימוש הכרוני בקנביס והחלשת מערכת העיכול

אלו הנוהגים לעשן כחלק משגרת יומם לאורך תקופות ארוכות, צפויים להיות מושפעים מאיכות נוספת של הקנאביס: הוא גורם להחלשתה של מערכת העיכול. תסמיניה של זו עשויים להתבטא בצואה רכה, בפגיעה בתיאבון שביטויה העיקרי ביכולת לאכול בעיקר תחת השפעת הצמח, בעייפות ובחולשה. בהמשך עלולות להופיע גם פגיעה במערכת החיסון ובעיות בספיגה שבעקבותיהן נוצרים חסרים במיני חומרי תזונה. מבחינה התנהגותית מתאפיין מצב זה בחשיבה איטית ומעורפלת, בדיבור איטי, בסרבול תנועתי ובמתח שרירי נמוך. מוטיבציה נמוכה והיעדר יוזמה כרוכות אף הן במצב זה.

אולם מנקודת מבטה של הרפואה הטבעית, אין זה אפשרי שתוצאת השפעתו של דבר מה על הגוף תהיה זהה אצל כולם. הרעיון, בקצרה, הוא זה, שככל שהשפעת דבר מה עומדת בסתירה מובהקת יותר לטמפרמנט הבסיסי ו\או לסימפטומים שמהם סובל אדם, כך אפשר שאותו הדבר, בין אם הוא מזון, משקה או צמח, עשוי לשפר את מצבו בדרך של איזון לכיוון הנגדי. מאידך, לפי תפישה זו, טיפוסים הנוטים לסבול מחוסר איזון המוטה לאותם הכיוונים שאליהם מושך הגראס, עשויים לצאת ניזוקים ממנו יותר מאחרים. הם מועדים להיפגע בעוצמה ובמהירות רבות יותר משימוש קבוע בגראס, וליהנות פחות מהשפעותיו המיידיות.

אימפולסיבי והיפראקטיבי

מעניין לנסות להחיל תפישות אלו של איזון נגדי על אותו אדם הסובל מתגובות התנהגותיות הפוכות לאלו שמחוללת המריחואנה. על פי רוב מדובר במי שהשגרה של חייו כרוכה ברמות מתח גבוהות ביותר והוא נוטה לפתח בעטיין התנהגויות "חמות" – המתפרשות כאימפולסיביות, חסרות סבלנות ואולי גם אלימות. האם אפשר שאדם כזה יצא נשכר מעישון מתון של מריחואנה כל עוד מתנהלים חייו תחת אותן רמות של מתח?

– רבים מבין המעשנים הכבדים הם בדיוק טיפוסים כאלה, והם מעידים לעתים קרובות על השפעתו המבורכת של העישון על חייהם. זוהי עמדה שקשה להתעלם ממנה. יש לזכור כי תנאי חייהם של לא מעטים בעולם המודרני הם קיצוניים למדי, וכי מבחר ואיכות הפתרונות העומדים לרשותם בזמן נתון כזה או אחר לעתים הוא מצומצם ודל למדי. ובכל זאת, הבעיה העיקרית עם טיפוסים מסוג זה היא שהם נוטים גם לפתח ביתר קלות התמכרויות ולהגיע במהירות רבה למינונים גבוהים בהרבה מהדרוש ולהרגלי צריכה הנעדרים מתינות. התנהלות כזו לאורך זמן כמעט ודאי שתסב להם נזק.

הקשר בין עישון קנביס לתת פעילות של בלוטת התריס

אחד ממיני הטיפוסים ההופכיים, שבאופן טבעי מתנהלים כמי שספגו את השפעותיו רחוקות הטווח של שימוש קבוע בעשב, הוא הטיפוס הפלגמטי: הוא מגלה רגישות יתר לקור, סובל מחולשה כללית וממערכת עיכול חלשה (איטית מדי או מהירה מדי), ולעתים קרובות הוא מתאפיין בחיוורון ובמערכת חיסון חלשה. מעניין לציין כי מנקודת מבט מערבית עונים לתיאור הזה למשל אלו הסובלים מתת פעילות כרונית של בלוטת התריס, או מנטייה לפתח תת פעילות כזאת בשלב כלשהו בחייהם. ואמנם, למרות היעדרו של מחקר מבוסס בנושא (ככל הידוע לי), מעידים רבים על זיקה בין עישון קנאביס ובין התפתחותה או החרפתה של תת פעילות כזאת.

טיפוס משמעותי נוסף שספק גדול אם יפיק תועלת או הנאה מרובות מעישון גראס הוא זה המתואר ברפואה ההודית המסורתית (איורוודה) כטיפוס קאפה בלתי מאוזן. את אלו מלווה תחושה פנימית של כבדות ולעתים קרובות מחוותיהם ותנועתם איטיות. הם עשויים לסבול מהשמנת יתר, מבעיות מטבוליות שונות העלולות להתפתח עד לכדי מחלות דוגמת סוכרת, מעייפות ומאנרגיות נמוכות. מעניין כי רבים מהם נוטים להירתע באופן טבעי מפני המריחואנה.