מים: למה, כמה ואיך קשורים מנהגי השתייה לבעיות בריאות נפוצות

אי שתיית מים מתקשרת ישירות למיגרנות, עצירות וכבד שומני, ובעלת זיקה גבוהה לחלק מן המחלות הכרוניות. גם שתייה מופרזת של מים מזיקה. על הסיבות (המוזרות לפרקים) לעניין הזה, ההשלכות ואיך ומתי הכי טוב לשתות

1. הממעטים לשתות

רבים מבין המטופלים מתגלים חיש קל כמי שממעטים בשתיית מים. מפתיע לגלות שלא נדירים הם המקרים של מטופלים (ואנשים בכלל) שכמעט אינם שותים כלל. כשהם נשאלים איך זה קרה הם מספקים בדרך כלל אחת יותר מהתשובות הבאות:

  • לא מרגיש\ה צמָא בכלל
  • אם אני שותה אני מרבה ללכת לשירותים, מה שמפריע לי בעבודה, בשינה ובחיים – במיוחד כשאני מחוץ לבית – אז אני פשוט נמנע\ת
  • לא אוהב\ת את הטעם של המים
  • שותה במקום מים קפה, קולה ושות'

הימנעות משתייה או שתייה לא מספקת מהוות פגיעה ממשית בבריאות וכר פורה להתפתחותם של מצבי בריאות לקויים כרוניים, כדוגמת עצירות, תסמינים במערכת העיכול העליונה (צרבות ובעיות קיבה ממינים שונים), מיגרנות וכאבי ראש, עייפות וחולשה ועוד נוספים. כמו כן, אני מוצאת קשר הדוק בין בעיות כרוניות רעלניות כדוגמת כבד שומני, לבין אי שתיית מים. מובן שגם תסמינים במערכת הכליות והשתן – מדלקות חוזרות ועד אבנים – קשורים באופן הדוק למנהגי שתיית המים. מבחינה אנרגטית, מחסור במים גורם לחימום ולייבוש הגוף, דבר המתקשר לתופעות שונות של דלקתיות, פגיעה במטבוליזם, ספיגה משובשת של המזון ותסמינים כדוגמת אלה שפורטו מעלה.

למרבה הצער, נציגי הממסד הרפואי אינם נוטים לברר ולאבחן סיבה כה בסיסית זו לבעיות בריאות מגוונות כל כך, ובכך מחמיצים את הטיפול הבסיסי והחיוני ביותר בהן, שלא לומר הטיפול הבריא היחידי בהן. לעתים קרובות, המענה הרפואי לאותן הבעיות הוא תרופתי, מה שמגביר עוד יותר את שיעור הרעלים ברקמות הגוף, שמתקשה שבעתיים להתמודד עמם ללא שתייה מספקת.

ומה לגבי קפה וקולה? ובכן, אלה הם משקאות משתנים. כלומר, לא די בכך שאינם יכולים לשמש לשתייה במקום מים – הם אף גורמים לייבוש נוסף של הגוף ולהכבדה נוספת על מערכות פינוי הרעלים. משקאות קלים נטולי קפאין (וגם מיצים טבעיים יותר או פחות) הם עתירי סוכר או ממתיקים מלאכותיים, ובדרך כלל מכילים בנוסף ערב רב של חומרים המשמשים בתעשיית המזון. על פגעי הסוכר והממתיקים המלאכותיים אין צורך להכביר מילים, אבל כיוון שכבר הכברתי תוכלו עליהם בהרחבה כאן. מה שחשוה לציין כי משקאות קלים הם תחליף עלוב ביותר למים, ושתייה כרונית שלהם פוגעת כמעט בהכרח בבריאות.

 2. המגזימים לשתות

גם בענייני שתיית המים קיימת מגמה הפוכה, של שותי היתר, והיא אינה נדירה כלל ועיקר. בדרך כלל שלושה ליטרים ביום ומעלה – כלומר למעלה משתים עשרה כוסות – יהיו יותר מדי מים. הסיבות לשתייה מופרזת של מים:

  • מתוך מחשבה ששתייה מרובה היא מנהג בריא (בחזקת כל המרבה הרי זה משובח)
  • מתוך תחושת צמא מתמדת
  • מתוך רצון לרזות

שתייה של למעלה משלושה ליטר בבת אחת עלולה לגרום מצב חירום רפואי (עד כדי סכנת מוות), ומטבעה אינה מעסיק אותנו כאן. לעומת זאת, שתיית יתר כרונית ומתמשכת עוברת בדרך כלל מתחת לרדאר הרפואי, אך היא מייצרת עומס מופרז על הכליות ומחלישה את מערכת העיכול ואת הגוף באופן כללי. מבחינה אנרגטית (דהיינו, על פי הרפואות המסורתיות) שתייה מופרזת של מים גורמת לקירור הגוף, דבר הפוגע ישירות במערכות העיכול והחיסון ולתסמינים שונים של ליחה.

כאשר הסיבה לשתייה מופרזת היא תחושת צמא מתמדת, מומלץ לערוך בדיקות דם כלליות ולעתים יש לפנות לבירור רפואי מעמיק יותר. לא רק רמות גבוהות מדי של סוכר בדם יכולות להיות אחראיות לה, אלא שורה של מצבי חולשה כרוניים, כדוגמת תת-פעילות סמויה או גלויה של בלוטת התריס ואנמיה.

כאשר הסיבה לשתייה מופרזת מקורה במיני דיאטות הממליצות על שתייה מרובה לפני הארוחה במטרה לבלום את תחושת הרעב, אני ממליצה לחדול מכך ללא שיהוי. לא רק שאין בכך הגיון בריאותי, אלא שהרעב לא ייעלם, הוא רק יידחה לשעות שבהן הגוף אינו מיועד לאכול – דבר הגורם במישרין להשמנה ולהחלשה של מערכת העיכול.

3. הרגלי שתייה מומלצים

  • מיד עם ההשכמה כדאי להרבות בשתייה. לפחות כוס אחת גדולה של מים בטמפ' החדר או צוננים מעט (בשום פנים לא קרים ממש)
  • המתקשים בשתייה מוזמנים לטפטף למים טיפות לימון טרי לפי הטעם. זה מרענן, משפר את טעם המים וגם בריא (אבל לא להגזים גם עם זה!)
  • את יתרת המים שותים בין הארוחות, כלומר עוד 2-3 כוסות כנ"ל לפני הצהריים ו-2-3 כוסות אחר הצהריים. בארוחה לא מניחים כוס מים ליד צלחת האוכל, אבל כמובן שותים בסופה אם צמאים
  • כשצמאים – שותים. תמיד!
  • לא כדאי לשתות לפני השינה, וגם לא בשעות הערב (אלא אם צמאים)
  • המשקה היחידי שיכול להחליף את המים הוא חליטות של צמחים (נענע, לואיזה, היביסקוס, מליסה, מרווה ושות') – צונן או חמים. אין כל צורך להמתיק אותו. כדי להעניק לו מתיקות (אני ממליצה להיגמל מהנטייה הכללית לטעם המתוק), אפשר לחלוט יחד עם צמחי התה גם  עלי סטיביה (לא להשתמש בתמצית סטיביה, אלא לחלוט עלים).

 

הטיפול הטבעי בעצירות: שלוש עצות פשוטות ויעילות

שלוש עצות שיכולות לפתור בקלות רבה גם עצירות כרונית של שנים. יש, כמובן, ליישם את שלושתן

אחד התסמינים הנפוצים ביותר בקליניקה הנטורופתית הוא עצירות. מפתיע לגלות כי ברוב  המקרים אין מדובר בגזירת גורל, וכי בדרך כלל נפתרת הבעיה בקלות יחסית לאחר שמיטיבים עם התזונה ובעיקר עם אורחות האכילה, השתייה והחיים.

הבריאות הבסיסית שאליה שואף הטיפול הטבעי כוללת יציאה תקינה וקלה מדי בוקר, אך נראה שמעטים המטופלים שיכולים להתהדר בה. שיבוש ביציאות לאורך זמן נחשב לבעיה מהותית, הגורמת להצטברות רעלים בגוף ולתחושות אי נוחות חמורות לאורך היום, תוך להתמודדות קבועה עם תופעות כמו גזים, בטן נפוחה ואי נוחות כללית, הנושאות עמן פגיעה בלתי מבוטלת באיכות החיים.

עצירות יכולה להיגרם מקשת רחבה למדי של סיבות, כדוגמת מצבים הורמונליים מסוימים אצל נשים, אי סבילות למזונות נפוצים (כמו חיטה ומוצרי חלב פרה), תת-פעילות של בלוטת התריס וסיבות נפשיות. אך בדרך כלל, גם עצירות כרונית של שנים נובעת מאורחות אכילה ושתייה גרועים. לפניכם שלוש עצות שהצליחו לפתור צרות של מטופלים ששום גסטרואונטרולוגית לא הצליחה לפענח את פשרן. אם הן לא פותרות את הבעיה כדאי לפנות לטיפול נטורופתי מסודר.

1.

הזמן הנכון במהלך היממה להתפנות הוא הבוקר. כדי שזה יקרה יש "להתניע" את הגוף בשתיית שתי כוסות מים (לפחות) בטמפרטורת החדר, מיד לאחר ההשכמה. למען הטעם הטוב, הבריאות והעיכול – מומלץ לטפטף פנימה מעט מיץ לימון טרי (לפי הטעם).

2.

בטווח של שעה לאחר ההשכמה אִכלו ארוחת בוקר. במקרים חמורים יותר של עצירות כרונית, כדאי לבחור בפירות (פאפיה תהיה בחירה טובה במיוחד, בננה אינה אופציה), אגוזים ומעט שזיפים מיובשים ללא סוכר. אפשר לאכול אותם שלמים, בשייק או בסלט פירות. אפשרות נוספת היא דייסת שיבולת שועל (קוואקר) על בסיס מים. זכרו לשתות אחריה כוס מים נוספת.

3.

בין הארוחות שתו מים, ובסה"כ כשני ליטר ביום (10-8 כוסות).