הטיפול הטבעי בתסמיני מערכת העיכול העליונה: צרבות, בחילות, כאבים ברום הבטן

צרבות, בחילות, כאבים ברום הבטן, בטן נפוחה ורעשי בטן הם מן הסימפטומים הנפוצים שבהם הטיפול הקונבנציונלי מפספס את העיקר, ולפיכך כושל תכופות במתן מענה אמיתי וארוך טווח. לפניכם עיקרי העיקר 🙂

בעיות בקיבה ובתריסריון, המתבטאות בדרך כלל בתסמינים של צרבות, ריפלוקס, כאבים עזים וחדים ברום הבטן ובחזה או אי נוחות קבועה בבטן העליונה, תחושות של תיאבון עז עד כדי כאב או חוסר תיאבון, שיהוקים וגיהוקים וקרקורי בטן – הן מסוג הבעיות שבהן נוטים הרופאים לפספס את העיקר. בין אם הסיבה המאובחנת היא חיידק ההליקובקטר פילורי ובין אם היא דלקת קיבה (גסטריטיס) או כיב בקיבה או בתריסריון (ותכופות שילוב של הנ"ל) – צריך הטיפול בהן להתחיל בדרך כלל בשינוי תזונתי מקיף. בלעדיו לא ניתן יהיה להביא להחלמה, חלקית או מלאה של אותן הבעיות העלולות להתפתח עם הזמן לכדי סיבוכים חמורים שבהם כרוכה פגיעה קשה באיכות החיים.

במקביל לעריכת בדיקות חיוניות לאיתור ואבחון הבעיה (גסטרוסקופיה, מבחן נשיפה, אולטרסאונד ואחרות), רושמים הרופאים בדרך כלל סותרי חומצה (אומפרדקס, לוסק ודומיהם). אלו הן תרופות יעילות ביותר לטיפול סימפטומתי. הן עשויות לסייע גם בהחלמת ריריות מערכת העיכול ולאפשר להן פסק זמן של החלמה, אך נטילתן חייבת להיות קצובה בזמן (שבועות עד חודשים אחדים בדרך כלל).  שימוש כרוני ומתמשך בהן, העשוי להימשך שנים ארוכות, נפוץ למדי. פגשתי לא מעט מטופלים הנוטלים את אותם סותרי החומצה באורח קבע, לאורך עשור ויותר של חייהם. שימוש כזה אינו פותר את הבעיה אלא ממסך אותה, וגורר עמו בעיות בריאות משניות הנוגעות לפגיעה במערכת החיסון ולשיבוש ספיגת ויטמינים, מינרלים וחומרי תזונה חיוניים אחרים. השלכותיהן של תופעות אלה מחמירות עם הזמן, והן עשויות להיות מרחיקות לכת.

הטיפול הנטורופתי בבעיות מסוג זה מתמקד בשינוי התפריט למזונות לא חומציים ומזונות שאינם מגרים את ריריות מערכת העיכול העליונה, ובה במידה הם מזינים, מחזקים וקלים לעיכול. במקביל יש חשיבות רבה לנטילת צמחי מרפא המסייעים בהחלמת ריריות מערכת העיכול העליונה ומונעים הפרשת יתר של חומצת הקיבה. במקרים של זיהום חיידקי (הליקובקטר פילורי), ישולבו בפורמולה גם צמחים נוגדי זיהום המחסלים את החיידק. בהקשר זה ראוי להדגיש כי האנטיביוטיקה אמנם מחסלת אותו, אולם בהיעדר טיפול תזונתי מקביל נוטה החיידק לחזור שוב ושוב. לעתים קרובות, מטופלים שעברו סדרות אחדות של אנטיביוטיקה סובלים מתסמינים של מערכת העיכול העליונה, ובמקביל מפגיעה משנית שחוללה האנטיביוטיקה עצמה, הפוגעת באוכלוסיית "החיידקים הטובים" ומשבשת, לעתים במידה חמורה, את האיזון של פלורת המעי החיונית כל כך לבריאותנו הטובה.

אגע כעת בעיקרי הטיפול התזונתי בבעיות של מערכת העיכול העליונה. לצורך הטיפול הצמחי – החיוני ביותר להחלמת מערכת העיכול העליונה – יש לפנות לאיש מקצוע בתחום.

1. ארוחות מאוזנות, בזמנן: הגוף האנושי מיועד לפעול בסנכרון עם סדר היום הטבעי, ותכופות מתחילות בעיות במערכת העיכול העליונה מדילוג על ארוחות ומאכילה שלא בזמנה. ארוחת הבוקר, המיועדת להיות קלילה אך מזינה, מיועדת להתקיים בין 7:00-8:00 בבוקר; ארוחת הצהריים מיועדת להיות מבושלת כולה, להכיל דגנים, ירקות מבושלים וקטניות או דגים ולהתרחש בין 12:00-14:00. ארוחת הערב, קלילה אף היא, תהיה בין 18:00-19:30. אחריה אין לאכול כלל. אכילה לילית היא אחד ממשבשי הבריאות (וגורמי ההשמנה) העיקריים, ואחד הגורמים הישירים לבעיות של מערכת העיכול העליונה.

2. שתיית מים בטמפרטורת החדר בין הארוחות ולא במקביל להן. אנחנו מדברים על 1.5-2 ליטר ביום (6-8 כוסות). יש לשתות בעיקר בבוקר, לפני הצהריים ואחר הצהריים. אי שתיית מים היא אחד הגורמים הנפוצים לבעיות של מערכת העיכול העליונה.

3. הימנעות ממזונות חומציים, ובראשם: תפוזים (ומיץ תפוזים); מזונות ומשקאות מתוקים ועתירי סוכר; חלב ומוצרי חלב (כולל יוגורט וגבינות צהובות). מבין מוצרי החלב ניתן בדרך כלל להמשיך לאכול חמאה, ומומלצת במיוחד גהי – חמאה מזוקקת שיש להשיג בבתי טבע; מוצרי חיטה (כולל קוסקוס, סולת, פתיתים, פירורי לחם ושות'). מוצרים מכוסמין יהוו תחליף מצוין; עגבניות, חצילים ופלפלים (חיים או מבושלים); מזונות חריפים, מלוחים ומתובלים מאוד; מזונות מטוגנים; קפה; בשר שמן (ולהמעיט בבשר באופן כללי); אלכוהול; כל מזון תעשייתי \ מעובד (לרבות רטבים מוכנים למיניהם, סלטים מוכנים, מזונות מוכנים \ אינסטנט \ קפואים); דגים מלוחים \ כבושים; מרק עוף; עישון סיגריות.

4. מזונות מיטיבים: מיני דגנים מבושלים (שיבולת שועל, קינואה, אורז שחור); ירקות מבושלים, לרבות ירקות כתומים וירוקים (בטטה, דלעת, גזר, עלי מנגולד, תרד ושות'); דגים לבנים מבושלים (2-3 פעמים בשבוע); קטניות למיניהן (אם גורמות לקשיי עיכול יש לשלבן בתפריט בהדרגה ובמנות קטנות, ולהעדיף עדשים כתומות); שקדים; אצות וואקמה; אבוקדו

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לטיפול נטורופתי, לא כל שכן לטיפול רפואי, והוא מוגש כרקע בלבד לטיפול בקליניקה

מים: למה, כמה ואיך קשורים מנהגי השתייה לבעיות בריאות נפוצות

אי שתיית מים מתקשרת ישירות למיגרנות, עצירות וכבד שומני, ובעלת זיקה גבוהה לחלק מן המחלות הכרוניות. גם שתייה מופרזת של מים מזיקה. על הסיבות (המוזרות לפרקים) לעניין הזה, ההשלכות ואיך ומתי הכי טוב לשתות

1. הממעטים לשתות

רבים מבין המטופלים מתגלים חיש קל כמי שממעטים בשתיית מים. מפתיע לגלות שלא נדירים הם המקרים של מטופלים (ואנשים בכלל) שכמעט אינם שותים כלל. כשהם נשאלים איך זה קרה הם מספקים בדרך כלל אחת יותר מהתשובות הבאות:

  • לא מרגיש\ה צמָא בכלל
  • אם אני שותה אני מרבה ללכת לשירותים, מה שמפריע לי בעבודה, בשינה ובחיים – במיוחד כשאני מחוץ לבית – אז אני פשוט נמנע\ת
  • לא אוהב\ת את הטעם של המים
  • שותה במקום מים קפה, קולה ושות'

הימנעות משתייה או שתייה לא מספקת מהוות פגיעה ממשית בבריאות וכר פורה להתפתחותם של מצבי בריאות לקויים כרוניים, כדוגמת עצירות, תסמינים במערכת העיכול העליונה (צרבות ובעיות קיבה ממינים שונים), מיגרנות וכאבי ראש, עייפות וחולשה ועוד נוספים. כמו כן, אני מוצאת קשר הדוק בין בעיות כרוניות רעלניות כדוגמת כבד שומני, לבין אי שתיית מים. מובן שגם תסמינים במערכת הכליות והשתן – מדלקות חוזרות ועד אבנים – קשורים באופן הדוק למנהגי שתיית המים. מבחינה אנרגטית, מחסור במים גורם לחימום ולייבוש הגוף, דבר המתקשר לתופעות שונות של דלקתיות, פגיעה במטבוליזם, ספיגה משובשת של המזון ותסמינים כדוגמת אלה שפורטו מעלה.

למרבה הצער, נציגי הממסד הרפואי אינם נוטים לברר ולאבחן סיבה כה בסיסית זו לבעיות בריאות מגוונות כל כך, ובכך מחמיצים את הטיפול הבסיסי והחיוני ביותר בהן, שלא לומר הטיפול הבריא היחידי בהן. לעתים קרובות, המענה הרפואי לאותן הבעיות הוא תרופתי, מה שמגביר עוד יותר את שיעור הרעלים ברקמות הגוף, שמתקשה שבעתיים להתמודד עמם ללא שתייה מספקת.

ומה לגבי קפה וקולה? ובכן, אלה הם משקאות משתנים. כלומר, לא די בכך שאינם יכולים לשמש לשתייה במקום מים – הם אף גורמים לייבוש נוסף של הגוף ולהכבדה נוספת על מערכות פינוי הרעלים. משקאות קלים נטולי קפאין (וגם מיצים טבעיים יותר או פחות) הם עתירי סוכר או ממתיקים מלאכותיים, ובדרך כלל מכילים בנוסף ערב רב של חומרים המשמשים בתעשיית המזון. על פגעי הסוכר והממתיקים המלאכותיים אין צורך להכביר מילים, אבל כיוון שכבר הכברתי תוכלו עליהם בהרחבה כאן. מה שחשוה לציין כי משקאות קלים הם תחליף עלוב ביותר למים, ושתייה כרונית שלהם פוגעת כמעט בהכרח בבריאות.

 2. המגזימים לשתות

גם בענייני שתיית המים קיימת מגמה הפוכה, של שותי היתר, והיא אינה נדירה כלל ועיקר. בדרך כלל שלושה ליטרים ביום ומעלה – כלומר למעלה משתים עשרה כוסות – יהיו יותר מדי מים. הסיבות לשתייה מופרזת של מים:

  • מתוך מחשבה ששתייה מרובה היא מנהג בריא (בחזקת כל המרבה הרי זה משובח)
  • מתוך תחושת צמא מתמדת
  • מתוך רצון לרזות

שתייה של למעלה משלושה ליטר בבת אחת עלולה לגרום מצב חירום רפואי (עד כדי סכנת מוות), ומטבעה אינה מעסיק אותנו כאן. לעומת זאת, שתיית יתר כרונית ומתמשכת עוברת בדרך כלל מתחת לרדאר הרפואי, אך היא מייצרת עומס מופרז על הכליות ומחלישה את מערכת העיכול ואת הגוף באופן כללי. מבחינה אנרגטית (דהיינו, על פי הרפואות המסורתיות) שתייה מופרזת של מים גורמת לקירור הגוף, דבר הפוגע ישירות במערכות העיכול והחיסון ולתסמינים שונים של ליחה.

כאשר הסיבה לשתייה מופרזת היא תחושת צמא מתמדת, מומלץ לערוך בדיקות דם כלליות ולעתים יש לפנות לבירור רפואי מעמיק יותר. לא רק רמות גבוהות מדי של סוכר בדם יכולות להיות אחראיות לה, אלא שורה של מצבי חולשה כרוניים, כדוגמת תת-פעילות סמויה או גלויה של בלוטת התריס ואנמיה.

כאשר הסיבה לשתייה מופרזת מקורה במיני דיאטות הממליצות על שתייה מרובה לפני הארוחה במטרה לבלום את תחושת הרעב, אני ממליצה לחדול מכך ללא שיהוי. לא רק שאין בכך הגיון בריאותי, אלא שהרעב לא ייעלם, הוא רק יידחה לשעות שבהן הגוף אינו מיועד לאכול – דבר הגורם במישרין להשמנה ולהחלשה של מערכת העיכול.

3. הרגלי שתייה מומלצים

  • מיד עם ההשכמה כדאי להרבות בשתייה. לפחות כוס אחת גדולה של מים בטמפ' החדר או צוננים מעט (בשום פנים לא קרים ממש)
  • המתקשים בשתייה מוזמנים לטפטף למים טיפות לימון טרי לפי הטעם. זה מרענן, משפר את טעם המים וגם בריא (אבל לא להגזים גם עם זה!)
  • את יתרת המים שותים בין הארוחות, כלומר עוד 2-3 כוסות כנ"ל לפני הצהריים ו-2-3 כוסות אחר הצהריים. בארוחה לא מניחים כוס מים ליד צלחת האוכל, אבל כמובן שותים בסופה אם צמאים
  • כשצמאים – שותים. תמיד!
  • לא כדאי לשתות לפני השינה, וגם לא בשעות הערב (אלא אם צמאים)
  • המשקה היחידי שיכול להחליף את המים הוא חליטות של צמחים (נענע, לואיזה, היביסקוס, מליסה, מרווה ושות') – צונן או חמים. אין כל צורך להמתיק אותו. כדי להעניק לו מתיקות (אני ממליצה להיגמל מהנטייה הכללית לטעם המתוק), אפשר לחלוט יחד עם צמחי התה גם  עלי סטיביה (לא להשתמש בתמצית סטיביה, אלא לחלוט עלים).

 

הטיפול הטבעי בעצירות: שלוש עצות פשוטות ויעילות

שלוש עצות שיכולות לפתור בקלות רבה גם עצירות כרונית של שנים. יש, כמובן, ליישם את שלושתן

אחד התסמינים הנפוצים ביותר בקליניקה הנטורופתית הוא עצירות. מפתיע לגלות כי ברוב  המקרים אין מדובר בגזירת גורל, וכי בדרך כלל נפתרת הבעיה בקלות יחסית לאחר שמיטיבים עם התזונה ובעיקר עם אורחות האכילה, השתייה והחיים.

הבריאות הבסיסית שאליה שואף הטיפול הטבעי כוללת יציאה תקינה וקלה מדי בוקר, אך נראה שמעטים המטופלים שיכולים להתהדר בה. שיבוש ביציאות לאורך זמן נחשב לבעיה מהותית, הגורמת להצטברות רעלים בגוף ולתחושות אי נוחות חמורות לאורך היום, תוך להתמודדות קבועה עם תופעות כמו גזים, בטן נפוחה ואי נוחות כללית, הנושאות עמן פגיעה בלתי מבוטלת באיכות החיים.

עצירות יכולה להיגרם מקשת רחבה למדי של סיבות, כדוגמת מצבים הורמונליים מסוימים אצל נשים, אי סבילות למזונות נפוצים (כמו חיטה ומוצרי חלב פרה), תת-פעילות של בלוטת התריס וסיבות נפשיות. אך בדרך כלל, גם עצירות כרונית של שנים נובעת מאורחות אכילה ושתייה גרועים. לפניכם שלוש עצות שהצליחו לפתור צרות של מטופלים ששום גסטרואונטרולוגית לא הצליחה לפענח את פשרן. אם הן לא פותרות את הבעיה כדאי לפנות לטיפול נטורופתי מסודר.

1.

הזמן הנכון במהלך היממה להתפנות הוא הבוקר. כדי שזה יקרה יש "להתניע" את הגוף בשתיית שתי כוסות מים (לפחות) בטמפרטורת החדר, מיד לאחר ההשכמה. למען הטעם הטוב, הבריאות והעיכול – מומלץ לטפטף פנימה מעט מיץ לימון טרי (לפי הטעם).

2.

בטווח של שעה לאחר ההשכמה אִכלו ארוחת בוקר. במקרים חמורים יותר של עצירות כרונית, כדאי לבחור בפירות (פאפיה תהיה בחירה טובה במיוחד, בננה אינה אופציה), אגוזים ומעט שזיפים מיובשים ללא סוכר. אפשר לאכול אותם שלמים, בשייק או בסלט פירות. אפשרות נוספת היא דייסת שיבולת שועל (קוואקר) על בסיס מים. זכרו לשתות אחריה כוס מים נוספת.

3.

בין הארוחות שתו מים, ובסה"כ כשני ליטר ביום (10-8 כוסות).

מהי באמת תסמונת הקנדידה הרב-מערכתית?

על מחלת ההיסטריה הנשית וגלגולה המודרני כקונספציה נטורופתית שמגלגלת מיליונים, ובעיקר על הדרך הפשוטה, הזולה והיעילה לטפל במה שמכונה "קנדידיאזיס"

בתקופה הוויקטוריאנית הייתה ההיסטריה אבחנה רפואית נפוצה ביותר. היא התהדרה בקשת רחבה של תסמינים, וביניהם נדודי שינה, עצבנות וחוסר שקט, תחושת כבדות בבטן, גזים, התכווצויות שרירים, קוצר נשימה, אגירת נוזלים, חוסר תיאבון, יצר מיני קלוש וכן נטייה "לגרום לצרות". האשם הישיר לתופעה היה ההיסטריום, הלא הוא הרחם, ובהתאם היה הטיפול ישיר ואפקטיבי: "פארוקסיזם היסטרי", הלא היא אורגזמה שנגרמה באמצעות עיסוי איבר המין הנשי.

רק תיאוריה

במידה מסוימת של צדק אפשר לראות באותה תסמונת מסתורית המאובחנת תדיר על ידי נטורופתים בשם "קנדידה רב-מערכתית" או "קנדידיאזיס" – את הגלגול המודרני של תסמונת ההיסטריה הנשית. גם הפעם מדובר ברשימה ארוכה למדי של סימפטומים הדומים ברובם לאלו של מחלת ההיסטריה, וכמו הרחם, אי אפשר להכחיש את העובדה שגם הקנדידה תמיד נמצאת בבטן. האתר הרשמי של אגודת הנטורופתים הישראלית מאשר את הדברים, ומציין כי "זוהי אבחנה נטורופתית והיא מבוססת על תיאוריה בלבד, אם כי הניסיון מראה כי טיפול נטורופתי בקנדידה מערכתית מניב תוצאות נהדרות".

הקנדידה, אם כך, אינה אלא קונספציה בריאותית שמוצאה, ככל הנראה, בקרב קהילות נטורופתים בארה"ב של שנות השמונים. לפי התפישה הזאת, פטריית שמר ששמה המלא הוא קנדידה אלביקאנס, המתקיימת ברגיל בכל ריריות מערכת העיכול ופתחי הגוף, עלולה להתרבות ללא בקרה במצבים של חוסר איזון בגוף. שגשוגה אחראי למגוון רחב של סימפטומים, בעיקר במערכות העיכול, המין, ההפרשה הפנימית, העצבים והחיסון. הסימפטומים הבולטים: עייפות, ירידה בחשק המיני, פטרת, נפיחות, גזים, עוויתות במעי, דיכאון, רגזנות, אלרגיות, חוסר ריכוז, בעיות בעור ועוד. הטיפול הנטורופתי מתבסס על תזונה ש"מרעיבה" את הקנדידה ובעיקרה היא נטולת סוכרים, פחמימות פשוטות ושמרים.

בצד התפריט, משגשגת תעשיית קנדידה המגלגלת הרבה מאוד כסף. זו כוללת מגוון תוספי מזון, המתחילים בשילוש הקדוש בתחום הקנדידה, הכולל: פרוביוטיקה (עוזרת לחיידקים הטובים להתגבר על הקנדידה), שום (קוטל קנדידה) וחומצה קפרילית (מחסלת קנדידה). במקביל, התפתחה תעשייה של בדיקות צואה במעבדות פרטיות, שמטרתן מתן תשובה "מדעית" לגובה מפלס הקנדידה במעי.

מבחינה מערבית, אבחנות של קנדידה נופלות בדרך כלל על תסמונת המעי הרגיז, אלרגיות שונות ואפילו פיברומיאלגיה. אוסף תסמינים כזה מזוהה ברפואה ההודית המסורתית (איורוודה), כמצב נפוץ המכונה "אַמַה", ומבטא הצטברות של פסולת בגוף הנושאת תכונות של קור, כבדות ומתיקות.

ואיך באמת מטפלים במצב השכיח המכונה "קנדידה"?

ראשית, יש להבין שאין מדובר אלא בריאקציה טבעית של הגוף על התזונה התעשייתית, אורחות החיים המודרניים ובעיקר הבורות הנפוצה באשר למה, מתי ואיך אוכלים, ישנים ופעילים. הקנדידה היא בעצם רעב מתמיד הנובע מתזונה חסרה ורעילה, אשר תסמיניו הם לאות, דכדוך וכבדות, כאבי ראש ו\או מיגרנות, חולשת מערכת העיכול (בעיקר עצירויות ושלשולים לסירוגין ובטן נפוחה) ובמיני זיהומים תכופים (המלווים בתופעות של ליחה במערכות הנשימה והמין). עם הזמן הם עשויים להתפתח למצבים רפואיים שונים ומשונים, המזוהים כמחלות מעיים שונות, פיברומיאלגיה, אנמיה ממקור לא ברור והשמנה הנובעת מהניסיון לטפל בחסרים באמצעות אוכל רע (שהוא בדרך כלל מתוק, שמן ובלתי מזין בעליל).

לפיכך, הטיפול הטוב ביותר הוא השבת הגוף לסדרי החיים שלהם הוא נועד: ראשית, התאמת תזונה טבעית למטופלת. בדרך כלל תפריט טבעי בסיסי יחולל פלאים.  הוא יתבסס על מזון טרי באיכות גבוהה, הכולל ארוחות בוקר, צהריים וערב וביניהן שתיית מים. יש להקפיד על הרכב נכון של הארוחות (קטניות, דגנים, ירקות, אגוזים, מעט דגים וביצים), ולהימנע ממזונות אלרגניים ומושבחים עד חמס – ובראשם חיטה, עוף ורוב מוצרי החלב. גם שינה ופעילות גופנית מתונה בזמנן ולפי מידתן יהיו חיוניות למדי. במידת הצורך, מחזקים את הגוף בוויטמינים החסרים לו (ובעיקר ויט' די ובי-12), ומתאימים למטופלת פורמולת צמחים אישית. השיפור ניכר ברוב המקרים בתוך שבועות בודדים.

רפואה טבעית | תמר נהרי
לתיאום תור: 054-6353634