בלוטת התריס: יסודות הטיפול הטבעי

תזונה וצמחי מרפא המומלצים במצבים של תת-פעילות או יתר פעילות של בלוטת התריס, וכמה הערות על שגיאות נפוצות (ומסוכנות לפרקים) הנהוגות בטיפול הטבעי בבלוטה

במקרים מסוימים עשויה התזונה עצמה להוות גורם עיקרי לשיבוש פעילות בלוטת התריס. במקרים כאלה, המתבררים בתשאול מקיף שנערך בטיפול הראשון, יש לה תפקיד חשוב בהחזרת הבלוטה לאיזון. במקרים רבים אחרים, אחראית התזונה להחרפתה של בעיה קיימת, או שהיא מעוררת נטייה מולדת של חולשה בבלוטה.

כך, אכילה מופרזת לאורך זמן של מזונות כדוגמת חרדל, ווסאבי, חזרת, פולי סויה ובוטנים, עלולה לגרום לתת פעילות קלה של בלוטת התריס או להחריף תת פעילות קיימת. לפיכך, בכל מקרה של תת פעילות נוציא לחלוטין את אותם מזונות גויטרוגנים מהתפריט ובמקביל נחזק את הבלוטה בעזרת צמחי מרפא (רא' לעיל). הוצאת המזונות הגויטרוגנים מהתפריט חיונית גם כאשר הרקע לתת הפעילות אינו תזונתי, אלא שאז ישתנה מיקוד הטיפול.

מאידך, במקרים מסוימים של פעילות יתר, יכולה אכילה מידתית של אותם מזונות לסייע באיזון הבלוטה. בנוסף, יוצאו מהתפריט מזונות הממריצים את הבלוטה, כדוגמת אצות ודגי ים, ומזונות המכילים שיעור גבוה של סלניום (אגוזי ברזיל).

מזונות כמו סושי, המכיל דגים ואצות (העשירים ביוד) מחד גיסא, וסויה וּווסאבי (המאטים את ספיגת היוד) מאידך גיסא – נוטים "לשחק" עם הבלוטה. הלוקים בחוסר איזון שלה – לכאן או לכאן – מוטב להם להימנע מסושי,  או לצרוך מאכל מרתק זה באופן מתון ומידתי.

אך מעבר לכך, לטיפול התזונתי תפקיד מרכזי כמעט בכל טיפול נטורופתי טוב. אכילה מתונה, מאוזנת, של מזונות טבעיים בהתאם לשעות היממה, בצד שתייה מספקת של מים בין הארוחות – חיונית לריפוי של כל מצב גופני בלתי מאוזן. לפיכך, הטיפול הנטורופתי המוצלח בתת פעילות של בלוטת התריס (כמו גם בכל בעיית בריאות אחרת) יתחיל תמיד מתיקון התזונה, שעות האכילה, המנוחה והפעילות.

שגיאות נפוצות (ומסוכנות) הנהוגות בטיפול הטבעי בבלוטת התריס

בעבר, מקרים רבים של תת פעילות נגרמו עקב מחסור ביוד (המזין את הבלוטה). על כן היה היוד הטיפול הנפוץ בבעיה. אבל בעשורים האחרונים שוב אין זו הסיבה הנפוצה לתת פעילות של הבלוטה, ועל כן במקרים רבים הלעטת הגוף ביוד – אם ישירות על ידי נטילת המינרל ואם באמצעות תמציות מרוכזות של אצות ים, עלולה להיות הרת אסון. באותו אופן, נטילת תוספי חומצת האמינו טירוזין והמינרל סלניום החיוניים לפעילות הבלוטה, גם היא עלולה לסכן את שלום הבלוטה. לא כל שכן, כאשר משלבים את שלושתם יחד, במטרה "להמריץ את הבלוטה האטית". מכיוון שהסיבות לחולשה אינן נוגעות למחסור בהם, טיפול כזה עלול להביא את בלוטת התריס עד לכדי קריסה, המתבטאת בעלייה דראסטית של רמות ה-TSH, שבעקבותיה עלול להיגרם נזק בלתי הפיך.

בדרך כלל, נדרש טיפול מתון בן חודשים אחדים כדי לייצב את הבלוטה או לכל הפחות כדי להביא לשיפור משמעותי בתפקודה ובתחושת המטופלים. לעתים מקדים השיפור בתחושה את השינוי במדדי הורמוני הבלוטה. שילוב של טיפול תזונתי, פעילות גופנית מתונה וצמחי מרפא (רא' לעיל), מספק בדרך כלל את המענה האופטימלי (לעתים, כאמור, כהשלמה לטיפול תרופתי).

רפואת הצמחים וחשיבותה בריפוי בלוטת התריס

רפואת הצמחים האינטגרטיבית עניינה ברישום פורמולות צמחים אישיות למטופל, המיועדות לאזנו מבחינה כללית ולטפל באופן ממוקד באותם איברים או מערכות בגופו אשר נחלשו ושוב אינם פועלים כראוי.

פורמולות המיועדות לטיפול בחוסר איזון של בלוטת התריס יכללו, בדרך כלל, צמחים אדפטוגנים. זוהי משפחה רחבה של צמחי מרפא שביכולתם לשפר את ההתמודדות (אדפטציה) של הגוף עם מצבי הדחק שמזַמן לנו היומיום. שלושה מהם נחשבים לבעלי יכולת ייחודית לאזן את פעילות בלוטת התריס: הרודיולה רוזיאה, שלצערנו נאסרה לשימוש בארץ (אף שהיא אחד מתוספי המזון הנפוצים ביותר בשימוש בעולם הרחב); הגנודרמה (פטריית ריישי); והבקופה (פשטה שרועה) בעלת ההשפעה הייחודית על מערכת העצבים.

במקרים של פעילות יתר של הבלוטה, יתווספו להם צמחים המסוגלים לעכב את פעילותה, כדוגמת לאונורוס (זנב הארי) בעל ההשפעה הלבבית וההורמונלית; לייקופוס (כף הזאב); מליסה ואחרים.

במקרים מסוימים של תת פעילות (ובשום פנים לא כאשר מעורב בה מצב אוטואימוני), ניתן לצרף לפורמולה תמציות אצות ים עשירות ביוד, כדוגמת הלמינריה או הפוקוס. כאשר השיבוש בפעולת הבלוטה נובע ממצב אוטואימוני, נוסיף לעתים לפורמולה צמחים כדוגמת בופלאוריום (צלע השור).

תוספים נוספים הרלוונטיים לאיזון הבלוטה

כפי שכבר הוסבר, נעוצה חשיבות רבה בשמירה על רמות נאותות של הוויטמינים די ובי-12 בריפוי הבלוטה ובהבאתה לכדי פעילות אופטימלית. מנגד, נטילה יומיומית של ויטמין סי אינה מומלצת – הן באופן כללי והן בהקשר לבלוטת התריס.

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לטיפול נטורופתי, לא כל שכן לטיפול רפואי, והוא מוגש כרקע בלבד לטיפול בקליניקה

בלוטת התריס: מדוע מומלץ הטיפול הטבעי גם במקביל לנטילת תרופות?

האם הטיפול הטבעי מהווה תחליף לטיפול התרופתי בבלוטת התריס? האם בעקבותיו ניתן יהיה להפסיק את נטילת התרופות? אף שהתשובה יותר מכל אישית, אפרט כאן כמה גורמים המשפיעים עליה

שאלה שאני נשאלת תכופות, כבר בשיחת הטלפון המקדימה את הטיפול, היא האם הטיפול הטבעי מהווה תחליף לטיפול התרופתי והאם בעקבותיו ניתן יהיה להפסיק את נטילת התרופות. אף שהתשובה לשאלה היא, יותר מכל, אישית, אפרט כאן כמה גורמים המשפיעים עליה

במצבים חדשים יחסית של תת פעילות, בהם רמות ה-TSH  אינן עולות על 12 לערך  וטרם הוחל הטיפול התרופתי – אני ממליצה לסור לייעוץ לפני קבלת ההחלטה על נטילת התרופה. בחלק בלתי מבוטל ממצבים אלה אמליץ להתחיל בטיפול טבעי בן חודשים אחדים, המשלב תזונה, אורחות חיים וצמחי מרפא, ועשוי להביא לאיזון של הבלוטה ללא טיפול תרופתי.

במצבים דומים, בהם מדובר בתת פעילות בת שנים אחדות או רבות ובנטילה של תרופות, כדאי מאוד להתחיל בטיפול הטבעי במקביל לנטילת התרופה. בחלק מהמקרים, בעיקר אלה שאינם מערבים פעילות אוטואימונית, ניתן יהיה לשקול הורדה הדרגתית במינון התרופה עם התקדמות הטיפול, אך זאת אך ורק בליווי הרופא המטפל.

בהקשר זה אציין עוד, כי בניגוד לרבות מבין התרופות המשמשות לטיפול במחלות ובמצבים כרוניים, הטירוקסין הסינטטי אינו גורם תופעות לוואי ואינו מסכן את הנוטלים אותו בשימוש ממושך – אלא כאשר הנטילה אינה כראוי, דבר הגורם תכופות לאי יכולת לאזן את החולים ולנטילה של מינוני יתר. גם המיתוס בדבר ניוון של הבלוטה רחוק מלהיות אמת, ובמקרים המצדיקים זאת בהחלט ניתן להפסיק באופן הדרגתי, באמצעות טיפול טבעי ותחת פיקוח רפואי, נטילת טירוקסין לאחר שימוש ממושך. יוצאת דופן בהקשר זה הייתה פרשת האלטרוקסין. אני פוגשת עד היום חולות שנגרם להם נזק מתמשך וחמור, אך כאן מדובר היה בתרופה פגומה.

כאשר מדובר במצב אוטואימוני – כלומר בחולי השימוטו או גרייבס – יש חשיבות רבה לטיפול הטבעי, תכופות במקביל לטיפול התרופתי. משקל רב בהקשר זה יש לרפואת הצמחים. לחולים מותאמת פורמולת צמחים אינדיבידואלית, המחזקת את הבלוטה, מורידה את רמת הדלקתיות בגוף  ומשפרת את תפקוד מערכת החיסון. בכך היא מטפלת לא רק בתפקוד הבלוטה עצמה, אלא גם במצב הגורם לשיבוש בתפקודה. טיפול זה אינו שואף "לרפא" כליל את המצב, אבל הוא במפורש חותר לשיפור מהותי ועקבי שלו.

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לטיפול נטורופתי, לא כל שכן לטיפול רפואי, והוא מוגש כרקע בלבד לטיפול בקליניקה