למה בכלל לא בטוח שכדאי לנו לאכול את הדבר הבריא הזה?

איך לדעת מה טוב לנו לאכול וכמה מיתוסים תזונתיים, כמו זה של סלט הירקות. על יסודות התזונה האנרגטית

אחד ההבדלים המשמעותיים בין מיני שיטות תזונה מודרניות לבין רוב שיטות התזונה המסורתיות הוא עניין חמקמק משהו לעין מערבית. למעשה, זהו מדד עדין ומדויק לסוג ההרמוניה השוררת בין המזון לבין עצמו; להרמוניה הצפויה בין המזון לבין הגוף שניזון ממנו; ולקשרי הגומלין שבין הגוף לבין הסביבה. הפרמטרים לפיהם נמדדת הרמוניה זו הם יחסיים ולא מוחלטים וביסודם מונחת החתירה לאיזון. היכולת להתאים לאדם מסוים את המזונות שייטיבו עמו ויערבו לחכו, האפשרות להרכיב מנת מזון או תבשיל שטעמיהם מתקשרים עם מהותם של חומרי הגלם ועם שיטות הבישול, כמו גם האפשרות לעזור למישהו להתרפא באמצעות המזון – כולם קשורים באורח מובהק לעניין זה.

הגיוני להניח כי טבחים גדולים באמת מכירים על בוריין, בדרך אינטואיטיבית וכזו הנגזרת מן הניסיון, את האיכויות האנרגטיות של המזון שהם מבשלים. הם יודעים מהי דרך הטיפול הראויה לו, זו שלא רק חושפת את טעמיו הראשוניים ביותר של חומר הגלם, אלא מעניקה משקלים נכונים למנה כולה. לכן, לעתים קרובות הארוחות שמגישים השפים הגדולים, כלומר אמא של מישהו, סבתא של מישהו או אייל שני, הן  הרבה יותר "מזון בריאות" מאותן התקרובות שמגישות רבות מבין "מסעדות הבריאות".

קצת חום אנושי

דרך המחשבה שהולידה את הרעיונות האלה היא זו המתהווה מתוך התצפית בטבע. היא מתייחסת לאדם לא רק כאל חלק אורגני מן הסביבה, שלא ניתן להבינו ללא ההקשר שבתוכו הוא פועל, אלא גם כאל מיקרוקוסמוס בפני עצמו. בתוך האדם אקלים ונוף טיפוסיים, ושוררות תופעות אקלימיות המגיבות לסביבת הקיום ומופעלות על ידה, כמו גם על ידי דפוסי הרגש וההתנהגות ועל ידי החומרים שנכנסים אל הגוף, כלומר המזון, המים והאוויר. הן מתפרשות כחום וקור, לחות ויובש וכיווני הרוח – דהיינו מידת התנועתיות וכיוונה בגוף. בהתאמה, כאשר התופעות הופכות קיצוניות אנו מדברים על יציאת המערכת מאיזון.

כאשר מופר האיזון לכיוון הקור מתפרש המצב כחוסר וכחולשה, ועל כן נחשבת פעולה מחממת למחזקת. חוסר איזון "חם" מעיד בדרך כלל על עודף או על מצב אקוטי או דלקתי, והקירור על פי רוב יעזור. אותן תופעות גופניות יכולות לנבוע מחום או מקור, מלחות או מיובש. קל להבדיל ביניהן: התופעות החמות מצטיינות לרוב בריחות עזים ובמזג סוער. שלשול כרוני, למשל, מהסוג הבהיר ונטול הריח, אופייני למי שהאקלים הפנימי שלו לח וקר. שלשול המופרש בעוצמה גדולה וריחותיו עזים, הוא בדרך כלל תוצאה של תופעה זיהומית המאופיינת בחום רב ובלחות. עצירות היא תמיד סימן ליובש, אבל היא יכולה לנבוע מחום או מקור.

מה זה באמת בן אדם רוחני:-)

לאלה מצטרף אלמנט התנועה, או כיוון ועוצמת הרוח. אצל אנשים נוצרת תנועה כלפי מעלה או כלפי מטה, וכן תנועה פריפריאלית – כזו שמתפזרת לכיוון הגפיים. אדם הסובל מריפלוקס, משיהוקים וגיהוקים, מפנים סמוקים וכן הלאה הוא זה שהתנועה אצלו כלפי מעלה מופרזת או בלתי הרמונית. תנועה מופרזת למעלה ולצדדים אופיינית יותר לבעלי עודפי חום. זה הסובל מקור בגפיים הוא זה שהתנועה הפריפריאלית אצלו חלשה. משיכה כלפי מטה היא בדרך כלל תוצר של קור, המתפרש כחולשה שבגינה אין הגוף מסוגל להחזיק את האיברים ואת תכולתם.

בהכללה, אפשר לייחס רעיונות בסיסיים אלו לרפואות המסורתיות של אסיה ושל אירופה, שהידועות שבהן הן הרפואה ההודית העתיקה (איורוודה), הרפואה הסינית העתיקה והרפואה היוונית העתיקה (רפואת המרות). רפואות אלה נטו להגדיר את בעיות הבריאות השונות כתולדה של הפרת האיזון הפנימי של הגוף. הן מנו מאות רבות של מצבים המייצגים נקודות שונות בסקלת האיזון האנושי, ומנו לכל אחת מהן עשרות סימפטומים פיזיים, מנטליים ורגשיים. רבים מאותם מצבים מוכרים כיום כמחלות.

למזון ייחסו רפואות אלו תפקיד מהותי, הן באשר להתהוותם של מצבי חוסר האיזון והן באשר לאפשרות להשיבו לתקנו, דהיינו לרפא. הוחלו עליו אותם מדדים יחסיים של איכויות, באמצעותם ניתן להבין את השפעתו על הגוף. על כן, מזון יכול להיות חם, ניטרלי או קר, לח או יבש ולחולל בגוף תנועה בכיוונים שונים.

בין הקפצה לאידוי

שיטות הבישול השונות משפיעות על מצב המזון באותו אופן: הן מחממות, מלחלחות או מייבשות ומניעות לכיוונים שונים. טיגון הוא שיטת בישול חמה ועצבנית (מניעה מדי). הקפצה היא שיטת בישול חמימה. אידוי הוא שיטת בישול חמימה. ככל שהבישול ממושך הוא חם ומקנה למזון איכויות של תנועה מטה ופנימה. מקרר כמובן מקרר, כלומר משווה איכות קרה למזון. אוכל לא מבושל הוא יותר קר מחם. שיטות הבישול יכולות להדגיש או למתן את האיכויות הבסיסיות של המזון, אך לא לשנותן מן הקצה אל הקצה.

גם לחמשת הטעמים מיוחסת חשיבות בהבנת האנרגטיקה של המזון. מזונות ותבלינים מתוקים עשויים להיות קרירים ומלחלחים, כמו פירות, אך בדרך כלל הם חמימים ומניעים כמו קינמון (המצטיין גם בחריפות) וליקריץ. מיני הדגנים המבושלים נחשבים על פי רוב לחמימים ולמתקתקים, ועל כן הם מחזקים ומיועדים לשמש כמרכיב הראשי בכל תפריט.

מזונות שמוצאם מהים נחשבים בדרך כלל לקרירים ומלחלחים ובדרך כלל למלוחים, כמו הים שממנו הם באו, ותנועתם כלפי פנים ולמטה. לאדם הם מוסיפים לחות ומטפלים ביובש, מרככים ומסייעים לפעולת המעיים ויפים לטיפול בעודפי חום וביובש (כדוגמת גיל המעבר אצל נשים). הירקות המבושלים הם בדרך כלל נייטרלים עד חמימים. הירקות החיים נחשבים לנייטרלים עד קרים. מיני בשרים נחשבים בדרך כלל לחמימים. הקטניות ניטרליות או מעט חמימות ומחזקות.

המיתוס של סלט הירקות

הבנת האיכות האנרגטית של המזון שוללת, לעתים קרובות, מיני מיתוסים רווחים על אודות "אוכל בריא". דוגמה טובה לעניין היא זו של סלט הירקות החיים, הנחשב בעיני רבים למנת הבריאות האולטימטיבית. אך מנקודת המבט האנרגטית נחשבת מנה זו לקרה (או "קשה לעיכול" במינוחים מודרניים) ועל כן היא רעיון גרוע במיוחד לטיפוסים "קרים", כלומר אלו הסובלים מחולשה, מגלים רגישות יתר כלפי קור וסובלים על פי רוב גם מהיעדר תשוקה ומרץ. טיפוסים כאלה (בדרך כלל נשים) יפיקו תועלת משימוש בתבלינים החמים והחריפים, כמו צ'ילי וקינמון, ומאכילה יומיומית של מיני מזונות חמימים ומחזקים שבעיקרם מורכבים מדגנים ומירקות מבושלים. גם מעט בשר עשוי להועיל לחלקם.

רבים נוטים להימשך דווקא למזונות המדגישים את הצדדים הבלתי מאוזנים שלהם. למשל, רבים (בדרך כלל גברים) הסובלים מעודפי חום נוטים להימשך דווקא לתפריט חריף וחם, המדגיש ביתר שאת את סבלותיהם. אלו עשויים להתבטא בכאבי ראש תכופים, באולקוס ובחומציות יתר בקיבה, באפיזודות חוזרות של סינוסיטיס, בקווי אופי אגרסיביים ובשלב הבא בלחץ דם גבוה ובמיני מחלות. האלכוהול, הנחשב לאחד הקיצוניים שבמזונות מבחינת איכויותיו החמות והיבשות, נבחר תכופות ללוות ארוחות המבוססות על  מזונות אלו ועמו גם הטבק, בעל אותן האיכויות עצמן. אולי זה האקלים שלתוכו נולד השילוש המפורסם: סטייק, דרינק וסיגריה, המתחלף בימי שגרה בשניצל וצ'יפס בפיתה עם הרבה סחוג ובירה בצד. לטיפוסים כאלה עשוי תפריט המבוסס על אצות ודגים לעשות פלאים. סושי הוא האוכל בשבילם.

המסקנה היישומית העיקרית מהדברים חוזרת לנקודת המוצא שלהם: אחרי הכל, אותן תובנות ששירתו נאמנה את האנושות לאורך אלפי שנים, מוצאן ביכולת האנושית להשתמש בחושים. יכולת זו עודה זמינה לכל אחד. על כן, כשמנה כלשהי או חומר גלם כלשהו מוכתרים כבריאים, צריך לזכור שבריא זאת מילה באמת נחמדה, אבל לא בטוח שטוב לנו לאכול את הדבר הבריא הזה (במיוחד אם הוא לא עושה לנו תיאבון). ומאד חשוב לשים לב איך מרגישים אחרי זה.

רפואה טבעית | תמר נהרי
לתיאום תור: 054-6353634

מה יודעות הרפואות המסורתיות שהדיאטניות עדיין לא התחילו לעכל?

מדוע מקצוע הדיאטניות רעוע עדיין וצעיר מכדי שידע לרפא (ומשום כך הוא בעיקר מזיק), וכיצד עדיפות עליו בהרבה הרפואות המסורתיות

מאמר זה הופיע בשנת 2008 ב-NRG מעריב, והוא מסביר מדוע, לדעת כותבת שורות אלו,  מקצוע הדיאטניות רעוע עדיין וצעיר מכדי שידע לרפא (ומשום כך הוא בעיקר מזיק), וכיצד עדיפות עליו בהרבה הרפואות המסורתיות

אפשר להתחיל את הסיפור על הדיאטה במלכוד הטמון בהבנת מקור הביטויים פחמימות, שומנים וקלוריות, שרבים מחשיבים כדבר מה שיש להמעיט בו לצורכי הרזיה. את הביטוי יש לייחס לאחד מענפי האקדמיה התמוהים ביותר, והוא מכונה "מדע התזונה המודרני". בעלי המקצוע המשתייכים אליו מכונים "דיאטניות" או "דיאטניות קליניות". שאלה מעניינת היא כיצד יש לכנות את הדיאטניות ממין זכר ומדוע נהוגה כלפיהם לשון כללית נקבה.

כך או כך, אותם דיאטניות לומדים שנים מספר באקדמיה הרשמית וגם זוכים לבסוף בתואר אקדמי, בעיקר כדי שיכנו בסופן את המזון הקדוש שלנו פחמימות, חלבונים ושומנים ויתייחסו אליו ואלינו בדיוק ככה, כלומר – כאל נגזרת של הביוכימיה. אולי תשתוממו לגלות שבמילון התזונאות המודרני אין שום אוכל עלי אדמות שאיננו פחמימות, חלבונים או שומנים. יש בכך יותר מכפי שנדמה, משום שזהו דפוס מחשבתי מכניסטי שמוטבע בנו עוד מינקות ומשכיח מן התודעה כמה וכמה תכליות שהאוכל אמור למלא עבורנו. הוא מחליף אותן באחרות, מידיות ונטולות הקשר, שפתרונן הצפוי מתגלם, לבסוף, בצורך בהרזיה מחושבת מראש לפי פרמטרים מדידים, המכונה בשפת העם דיאטה.

להכיר על בוריים את כל גווני ההשלכות שיש לתזונה על גופנו

אין הכוונה לטעון שהבנת המזון והתהליכים שהוא מחולל בגוף בדרך מדעית מיותרת לכשעצמה, אלא כי  הפרקטיקה הנגזרת מן ההבנות החלקיות שהושגו עד כה בתחום מגחיכה במקצת את הענף כולו. הסיבה נוגעת לכך שהאדם כבר שכלל את מדע התזונה לרמות אומנות וידע מעשי מרחיקות לכת ביותר, עד לגיבושן של שיטות תזונה שלמות המכירות על בוריים את כל גווני ההשלכות שיש למזון על גופנו, והן רחוקות מרחק גדול מהישג ידו של מדע התזונה הדיאטני הצעיר.

פיתוחן של שיטות אלה, דוגמת התזונה הסינית, הצרפתית, היפנית, הערבית, ההודית או הים תיכונית היה כרוך, למעשה, בתהליכים ממושכים ומדויקים של ניסוי וטעייה, שנתמשכו על פני מאות ואלפי שנים. תוצאתם, כמעט בכל מקום על פני הגלובוס, היא תפריט המאפשר את שימור בריאותו וחיוניותו של אדם, תוך מניעתן של מחלות כרוניות בטווח הרחוק. שמירת משקל הגוף התקין היא תוצאת לוואי צפויה ובטוחה למדי של שיטות אלה.

ניסיונותיו של מדע התזונה המודרני לפענח את אותם הישגים מתפרסמים מעת לעת, עם נימה מסוימת של סנסציה, בכלי התקשורת הפופולריים, והם נוטים לסתור את עצמם זמן קצר אחר כך תוך שהם מסבים מפח נפש לקוראים ואפשר שגם נזקים מסוימים לבריאותם השברירית גם כך. הסיבה העיקרית לכישלון נוגעת לניסיון הנואל לבודד מרכיב זה או אחר בתפריטים אזוריים ולהכתירו כאחראי הראשי לבריאות היחסית שמצטיינת בה האוכלוסייה הנחקרת. בכך חוטא המחקר המודרני באי הבנה יסודית של תשתית החשיבה והמעשה המונחת ביסודן של כל אותן שיטות תזונה, הנוקטות מערכות איזונים ובלמים עדינים החלים הן על המנות הבודדות והן על התפריט השלם.

מנגד, בטווח הבינוני והרחוק מזניחה השיטה הדיאטנית כמעט כל רעיון יישומי הנוגע לצרכים המעודנים יותר של גוף האדם, ככל שהם נוגעים לאכילה ולהשלכותיה הרחבות: עניין כה בסיסי זה בחייו של אדם נהפך לדבר מה מכני לחלוטין, מחושב עד יגון, נטול תשוקה ובלתי מאוזן בעליל מבחינת מרכיביו. בהדרגה עלולים רבים מבין המתמידים בשיטה זו למצוא עצמם עם תחושות תובעניות של רעב, חיוניות ירודה, מערכת חיסון חלשה ומיני פגעים כרוניים הצצים, לכאורה, משום מקום.

מהו באמת אוכל משמין?

הסעיף המהותי הראשון הנעדר מן המורשת הדיאטנית, נוגע למהות האכילה עצמה. הוא גורס, למעשה, כי אוכל "משמין" אינו זה הנמנה עם קבוצת השומנים או עם קבוצת הפחמימות, ובוודאי אינו זה עתיר הקלוריות. אלא הוא מזון שאיבד את חיוניותו, ולמעשה אינו אלא מזון מקולקל שמוטב להימנע ממנו ככל הניתן. ארבעה מוקדים עיקריים מחוללים את אובדן חיוניותו של המזון. אכנה אותם השחתה מוסרית, השחתה כימית, השחתה בישולית והשחתה שבשעת האכילה.

ההשחתה המוסרית עניינה בניצול מחושב היטב, החורג הרבה מעבר ליכולת הטבעית של האדמה או של החי לשאת, ומטרתו הגברת התוצרת ממניעים כלכליים, דבר המושג באמצעים מלאכותיים. למשל, צמחים המניבים ללא קשר כלשהו לעונות השנה ויבולם גבוה הרבה מכפי שטבעם ייעד אותם לשאת. שיטות גידול נצלניות ומניפולציות גנטיות שהופכות את הצמחים למקבילה של פרות חולבות עומדות בדרך כלל מאחורי עניין זה; ביצי סוללה שהן אותו הדבר עצמו, בתוספת ייסורי גיהינום שעוברות המטילות; בשרם של בעלי חיים שגודלו כבשר, כאילו לא היתה נשמה באפם; חלבם של יצורים כאלה, וכן הלאה. גם קריאה של חומר כזה אינה במיוחד יפה לבריאות.

ההשחתה הכימית עניינה בחומרי הדברה כאשר מדובר במזון מן הצומח, או בתרופות סינתטיות על סוגיהן ככל שמדובר במזון מן החי. ההשחתה הבישולית היא זו שאינה כוללת התייחסות כלשהי למהותו של המזון, גם בכוונת הטבח וגם בתהליך הבישול. תוצאתה מתגלמת באוכל מבושל יתר על המידה, שרוף מדי או מעוך מדי, מתובל או משולב ללא הרמוניה, או כזה שעבר זמן רב מדי מזמן הבישול שלו ועד שהוא מגיע אל בני מעינו. דפוסי אכילה מזיקים כוללים אכילה מהירה, נטולת כוונה ומחוסרת תשוקה, ואכילה שמתוך אובססיה או מתוך חרדה מפני המזון עצמו. אלה לבדם יכולים להיות אחראים למיני בעיות בריאות, גם כאשר מדובר במזון משובח במיוחד.

המזון התעשייתי המוכן, למשל, זה המגיע אלינו מבושל, ארוז וקפוא, מגלם את פסגת ההישגים של המטבח המודרני בהקשרים אלה, והוא, בפשטות, מזון מקולקל ומשומר למוות. גם רבים מבין חומרי הגלם התעשייתיים, כדוגמת השמן המזוכך, הקמח הלבן, קופסאות השימורים, החלב המפוסטר ואפילו הדבש המורתח הם מזונות השרויים בשלבים שונים של קלקול משומר היטב. תכליתו של עניין זה בצורך בהארכת חיי המדף של המזון, מתוך השאיפה לסיפוק כללי המסחר המודרניים וללא התחשבות ממשית  בבריאות הצרכנים. מה טעם, לפיכך, לצרוך מזונות אלה כלל, גם אם יעמדו בקריטריונים של תפריט הדיאטה המומלץ?

הכלל הראשון של תזונה: אכלו בשמחה

מעניין לציין שהכלל הראשון של הרפואה הסינית הגדולה, אינו אלא לאכול בשמחה. לפי עיקרון חשוב נוסף נמדדת איכותה של הארוחה בקיומה ובמידת עוצמתה של התחושה המיטיבה שלאחר האוכל. מאלו משתמע כי מי שאוכל מתוך חדווה, תשוקה והכרת תודה, אולי אפילו אם מדובר בפיתה עם שווארמה ואמבה או בסופגנייה מצופה – לא יינזק. אך הוא בוודאי יינזק, כלומר ישמין, כאשר התשוקה אל אותם מזונות נובעת מתוך התמכרות, כי אז יאכל אותם מתוך רגשות מעורבים ואפילו תיעוב.

אז נקודת מוצא טובה לתהליך של הרזיה, היא זו המוסיפה כוונה מודעת לכל עניין המזון והאכילה והתייחסות בסיסית למהותם ולאיכותם של הדברים שאנו מבקשים להכניס אל גופנו ולתחושות שהם מעוררים בנו. למעשה מדובר במעבר הדרגתי לתפריט שמזונותיו נקיים וחיוניים ככל הניתן, אך מתוך מידתיות, מתינות וסלחנות גדולות כלפי האפשר.

דיאטות ניקוי כבד: טרנד שלא כולם חייבים לנסות

הן טובות בעיקר לאנשים בריאים ומוטב לערכן בחודשי האביב, אך הן עלולות להיות מסוכנות למי שתזונתם ואורחות חייהם פגומים מהיסוד. הבה נציל עוד פרה חולבת של נטורופתים, זו המכונה "דיאטת ניקוי כבד"

מהי דיאטת ניקוי כבד?

זוהי דיאטה קצובת זמן הנמשכת על פי רוב בין חמישה ימים לחודש, וכוללת מגוון מצומצם ביותר של מזונות צמחיים וטבעיים. הדיאטה המוכרת ביותר בהקשר זה היא זו המבוססת על אורז מלא ושעועית מש, שאליהם מצטרפים באופן הדרגתי עלים וירקות כתומים וירוקים. דיאטה מעניינת אחרת המשמשת לניקוי כבד הוכתבה על ידי החכם איבן סינא, "הרמב"ם של המוסלמים", ויש בה מבחר מצומצם של דגנים וירקות. גם דיאטה על טהרת ירקות, פירות ומעט גרעינים ואגוזים עשויה להתאים.

את ניקוי הכבד מקובל ורצוי ללוות בפורמולות צמחים רלוונטיות. בדרך כלל ישמשו לשם כך טינקטורות (תמציות צמחים מקצועיות מומסות באלכוהול), הכוללות צמחים מטהרים, מתמירי רעלים, מעודדי הפרשת מרה וממריצים בעלי משיכה לכבד. כאלה הם, למשל, הגדילן, שורש שן ארי, ארטישוק, קלנדולה ודבקה זיפנית. צמחים נוספים, בעלי פעילות עזה וספציפית יותר, יכולים לשמש בהתאמה אישית למטופל על ידי איש מקצוע מתחום רפואת הצמחים.

מה מטרתן של דיאטות הניקוי?

דיאטות המכילות מגוון מצומצם של מזונות פשוטים, מאפשרות לגוף לפנות משאבים המוקדשים ביומיום לתהליכי עיכול מורכבים, ולהפנותם לתהליכים של נטרול רעלים ו\או הפרשתם מהגוף. תפקידן להגביר את תהליכי הטיהור הטבעיים שמבצע הגוף ולתמוך בהם. זו, אגב, אחת הסיבות למיני נגעי עור, ליחות, שלשולים וכיוצא באלו שאנו סובלים מהם באופן מוגבר באביב – הזמן שבו מתקיימים בגוף (באופן טבעי) תהליכי ניקוי וטיהור משכבות הרעלים שצבר בחורף. זו גם הסיבה לכך שדיאטות ניקוי רעלים מוטב להן להתבצע באביב – זמן הכבד על פי הרפואה הסינית.

הסכנות הטמונות בדיאטות הניקוי

דיאטות ניקוי מציפות רעלים אל פני השטח ומחלישות את הגוף בתקופה שבה הן נערכות. הן חושפות אותו ביתר שאת לפגעי מזג האוויר ומקררות אותו. מערכת העיכול, אשר לה זיקה ברורה למערכת החיסון, אינה פועלת במהלכן כרגיל. על כן אין לערוך דיאטות כאלה בחודשי החורף, שבמהלכם סכנות ההתקררות והחשיפה לווירוסים גדולות במיוחד. אגב, גם מעבר חד לדיאטה טבעונית דינו כדין דיאטת ניקוי, ומומלץ שלא לערוך אותו באופן פתאומי ודרסטי מדי – במיוחד לא בחודשי החורף.

אך אין מדובר רק בעיתוי. עבור רבים מאוד, ואין הכוונה רק לחולים במחלות כרוניות הנוטלים תרופות מרשם – אותן דיאטות אינן מומלצות כלל. מי שתזונתם ואורחות חייהם לקויים באופן כללי, כמו גם אותם "טיפוסים חסרים" הסובלים מתחושות קור, כבדות, עייפות וחולשה – או מי שחשים סימפטומים מעין אלה – אל להם לערוך כלל דיאטות שכאלה. הן עלולות לגרום להם פגיעה עד כדי הצפת בעיות כרוניות או החמרתן למשך חודשים ארוכים. הטיפול הרצוי עבורם יהיה שיקום גופם ותזונתם באמצעים מתונים וארוכי טווח, שיכללו מעבר לתזונה טבעית מזינה ומאוזנת, תיקון אורחות החיים וחיזוק הגוף באמצעות פורמולת צמחים אישית.

 

רפואה טבעית | תמר נהרי
לתיאום תור: 054-6353634

עישון קנאביס מנקודת מבטה של הרפואה הטבעית

מאמר נדיר הבוחן את השפעתו האינדיבידואלית של עישון המריחואנה. האם ההיפראקטיביים והאימפולסיביים יוצאים נשכרים מעישון גראס, ואילו הטיפוסים החלשים – אלו הסובלים, למשל, מתת-פעילות של בלוטת התריס וממערכת עיכול חלשה – עלולים להיפגע ממנו?

לפי שמועה מבוססת היטב, הקנאביס מכונה "מריחואנה" על שמן של מרי וחואנה, שתי יצאניות ממוצא היספאני שתיפקדו גם כדילריות של גראס בפונדק דרכים שתפעלו בגבול מכסיקו וארה"ב. מנגד מסרב לגווע הסיפור שלפיו לא היו השתיים אלא דמויות בקמפיין שהגתה ממשלת ארה"ב בתחילת המאה ה-20. כיאה לרוח התקופה היו בו אלמנטים גזעניים למכביר, ומטרתו הייתה להרתיע בני טובים מפני השימוש בעשב באמצעות כריכתו בדימויים של מעמד נמוך, לא מהוגן וכהה עור. בפרספקטיבה עכשווית ברור שהקמפיין, מדומה או אמיתי, היה אחד הכושלים בהיסטוריה: השימוש במריחואנה נפוץ למדי, הוא חוצה מעמדות ומאפיין קבוצות רחבות בציבור המודרני.

על השפעת הצמח כמרומם רוח, מפיג כאבים, מרפה שרירים ומעורר תיאבון במהלך השעות שלאחר העישון אפשר לקרוא תיאורים עשירים ומפורטים מנקודת מבט אישית וסובייקטיבית ברחבי הרשת והספרות המודרנית. מלבדם דומה כי מועט המידע המהימן לגבי השפעותיו של הצמח מנקודת מבט שאינה רפואית-מדעית או פסיכולוגית-מדעית. אינפורמציה כזאת עשויה להיות חיונית לצורך הבנת ההשלכות, לרבות אלו הבינוניות וארוכות הטווח של עישון קבוע של מריחואנה.

הסיבות האנרגטיות למנצ'יז ולקור בגפיים

על אף תפוצתו הרחבה, תופעות רבות האופייניות לעישון אינן מוכרות על ידי הרפואה המודרנית. הן לא יכולות לחמוק מהפריזמות של שיטות טיפול אחרות, הבאות מנקודת הנחה לפיה לכל מה שנכנס לגוף יש השפעה על אופן תפקודו. כאן נסתמך על שני זרמים ברפואה הטבעית, העשויים לשפוך אור על הנושא: אלו הם רפואת הצמחים והרפואה הסינית, שיש ביניהן הרבה מן המשותף בכל הנוגע לגישתם כלפי אופני ההשפעה של צמחים על בני אדם.

התיאור שניתן לצייר על אודות השפעתו המידית של עישון הגראס בהסתמך על רפואות אלה הוא זה: פעולת עישון העשב גורמת לחום להתרכז בחלקי הגוף העליונים ולייבש אותם. תחושות אופייניות הנובעות מהשפעה זו הן תחושות של קור בגפיים, הבולטות יותר ככל שהמעשן רגיש יותר לקור באופן כללי. מאידך, הקיבה סובלת מחימום יתר, האחראי לתחושת תיאבון היתר (המנצ'יז). היובש בפה והצמא המוגבר נובעים אף הם מהתרכזות החום בחלקי הגוף העליונים.

איבר נוסף המושפע מפעולת העישון הוא "הלב". תיאורם של הסינים את איברי הגוף רחוק לעתים מרחק גדול מן הפיזיולוגיה המערבית: האיברים כולם נבחנים דרך תפישה רחבה יותר, המשלבת את תפקודיהם האורגניים בתפקודיהם "הגבוהים" יותר. לפי תפישה זו, מהווה הלב את משכנה של הרוח, או נפש האדם, המכונה "שֵן" ולה מיוחסים תפקודים התנהגותיים, קוגניטיביים ומנטליים רבים. היא משתקפת (או מתבטאת) דרך העיניים, ומידת הבוהק שלהן היא אחד הפרמטרים להבנת מצבה. עליית החום הפנימי כלפי מעלה המתרחשת בעקבות העישון מייצרת, באופן זמני, עודפי חום בלב, מצב המאובחן כ"חום בלב". חום מופרז נוטה "לבלבל" את השן (הנפש) ולגרום לה מעין דיסאוריינטציה חולפת, השולחת אותה כלפי מעלה להשתכן זמנית באזור הראש. תיאור זה, שבוודאי נשמע לרבים ציורי משהו, מסביר את ברק העיניים החריג האופייני למסוממים בכלל ולמעשני גראס בפרט, ואת תחושת ה"היי" שבדיוק בגללה נמשכים רבים למריחואנה ולסמים אחרים.

ירוק מצחקק, חום חרדתי

גם למרקם החומר מיוחסת חשיבות. ככל שהוא קל ואוורירי יותר, כלומר "ירוק" – עלים ופרחי קנביס מיובשים, הוא בעל איכות קלה ואוורירית יותר. חומר כזה מחולל חשיבה מפוזרת, חסרת הקשר. גם צחקוקים חסרי הקשר ודברנות הן התנהגויות אופייניות לחומר כזה. ככל שהחומר המשמש לעישון "כבד" וכהה יותר, כלומר הוא יותר עתיר שמן – כמו סוגי החשיש השונים או סוגי חומר ירוק "מחוזק", כך הוא יחולל השפעה מאטה יותר על תהליכי החשיבה, שיתאפיינו במחשבות עמוקות בלופים ובהתמקדות פנימה. גם תחושות החרדה והפראנויה אופייניות יותר לחומר כבד המושך כלפי מטה.

המצב הקיצוני ביותר של פגיעה אפשרית בשן אינו נובע מהמצב המתואר כאן, אלא ממצב נדיר וקיצוני אחר, שתוצאותיו מתוארות באופן דומה להתקפי מאניה ולפסיכוזות סכיזופרניות. נראה כי במצב זה מועדים ללקות רק מי שכבר לוקה בו באופן סמוי והשימוש בקנאביס מגרה אותו או הופך אותו לפעיל.

השימוש הכרוני בקנביס והחלשת מערכת העיכול

אלו הנוהגים לעשן כחלק משגרת יומם לאורך תקופות ארוכות, צפויים להיות מושפעים מאיכות נוספת של הקנאביס: הוא גורם להחלשתה של מערכת העיכול. תסמיניה של זו עשויים להתבטא בצואה רכה, בפגיעה בתיאבון שביטויה העיקרי ביכולת לאכול בעיקר תחת השפעת הצמח, בעייפות ובחולשה. בהמשך עלולות להופיע גם פגיעה במערכת החיסון ובעיות בספיגה שבעקבותיהן נוצרים חסרים במיני חומרי תזונה. מבחינה התנהגותית מתאפיין מצב זה בחשיבה איטית ומעורפלת, בדיבור איטי, בסרבול תנועתי ובמתח שרירי נמוך. מוטיבציה נמוכה והיעדר יוזמה כרוכות אף הן במצב זה.

אולם מנקודת מבטה של הרפואה הטבעית, אין זה אפשרי שתוצאת השפעתו של דבר מה על הגוף תהיה זהה אצל כולם. הרעיון, בקצרה, הוא זה, שככל שהשפעת דבר מה עומדת בסתירה מובהקת יותר לטמפרמנט הבסיסי ו\או לסימפטומים שמהם סובל אדם, כך אפשר שאותו הדבר, בין אם הוא מזון, משקה או צמח, עשוי לשפר את מצבו בדרך של איזון לכיוון הנגדי. מאידך, לפי תפישה זו, טיפוסים הנוטים לסבול מחוסר איזון המוטה לאותם הכיוונים שאליהם מושך הגראס, עשויים לצאת ניזוקים ממנו יותר מאחרים. הם מועדים להיפגע בעוצמה ובמהירות רבות יותר משימוש קבוע בגראס, וליהנות פחות מהשפעותיו המיידיות.

אימפולסיבי והיפראקטיבי

מעניין לנסות להחיל תפישות אלו של איזון נגדי על אותו אדם הסובל מתגובות התנהגותיות הפוכות לאלו שמחוללת המריחואנה. על פי רוב מדובר במי שהשגרה של חייו כרוכה ברמות מתח גבוהות ביותר והוא נוטה לפתח בעטיין התנהגויות "חמות" – המתפרשות כאימפולסיביות, חסרות סבלנות ואולי גם אלימות. האם אפשר שאדם כזה יצא נשכר מעישון מתון של מריחואנה כל עוד מתנהלים חייו תחת אותן רמות של מתח?

– רבים מבין המעשנים הכבדים הם בדיוק טיפוסים כאלה, והם מעידים לעתים קרובות על השפעתו המבורכת של העישון על חייהם. זוהי עמדה שקשה להתעלם ממנה. יש לזכור כי תנאי חייהם של לא מעטים בעולם המודרני הם קיצוניים למדי, וכי מבחר ואיכות הפתרונות העומדים לרשותם בזמן נתון כזה או אחר לעתים הוא מצומצם ודל למדי. ובכל זאת, הבעיה העיקרית עם טיפוסים מסוג זה היא שהם נוטים גם לפתח ביתר קלות התמכרויות ולהגיע במהירות רבה למינונים גבוהים בהרבה מהדרוש ולהרגלי צריכה הנעדרים מתינות. התנהלות כזו לאורך זמן כמעט ודאי שתסב להם נזק.

הקשר בין עישון קנביס לתת פעילות של בלוטת התריס

אחד ממיני הטיפוסים ההופכיים, שבאופן טבעי מתנהלים כמי שספגו את השפעותיו רחוקות הטווח של שימוש קבוע בעשב, הוא הטיפוס הפלגמטי: הוא מגלה רגישות יתר לקור, סובל מחולשה כללית וממערכת עיכול חלשה (איטית מדי או מהירה מדי), ולעתים קרובות הוא מתאפיין בחיוורון ובמערכת חיסון חלשה. מעניין לציין כי מנקודת מבט מערבית עונים לתיאור הזה למשל אלו הסובלים מתת פעילות כרונית של בלוטת התריס, או מנטייה לפתח תת פעילות כזאת בשלב כלשהו בחייהם. ואמנם, למרות היעדרו של מחקר מבוסס בנושא (ככל הידוע לי), מעידים רבים על זיקה בין עישון קנאביס ובין התפתחותה או החרפתה של תת פעילות כזאת.

טיפוס משמעותי נוסף שספק גדול אם יפיק תועלת או הנאה מרובות מעישון גראס הוא זה המתואר ברפואה ההודית המסורתית (איורוודה) כטיפוס קאפה בלתי מאוזן. את אלו מלווה תחושה פנימית של כבדות ולעתים קרובות מחוותיהם ותנועתם איטיות. הם עשויים לסבול מהשמנת יתר, מבעיות מטבוליות שונות העלולות להתפתח עד לכדי מחלות דוגמת סוכרת, מעייפות ומאנרגיות נמוכות. מעניין כי רבים מהם נוטים להירתע באופן טבעי מפני המריחואנה.

8 דברים על אוכל, טיפול נטורופתי וטרנדים של תזונה

1. כשאלוהים המציא את האוכל הוא לא התכוון לכל מה שמוגש לכם מוכן וארוז לקראת שהייה מתמשכת על מדפי הסופרמרקט; ולא למזון מושבח גנטית עד חמס (חיטה, עוף) או למזון מהונדס גנטית (סויה, תירס, עוף); הוא כנראה גם לא כיוון למזון שהושחת מבחינה מוסרית ומכל בחינה אחרת (רוב "מוצרי" משק החי המתועש)

3. אבל אנחנו כאן ועכשיו ועל כן אנחנו מחויבים – מבחינה חברתית, מוסרית וגם בריאותית – לעגל את הפינות הנכונות ולהימנע מדרך חיים רדיקלית הכרוכה באיסורים רבים מדי ובשמחה מעטה מדי

4. אכילה נכונה היא דבר מה יומיומי, עונתי, ספונטני, מזין, אוהב וקשוב לגוף. אין לה מושג ירוק מה זה קלוריות ולמה יש אנשים שקוראים לאוכל "פחמימות"

5. הרפואות המסורתיות שִכללו את הבנת הגוף וצרכיו מתוך התבוננות בת אלפי שנים בבריאות האדם. אפשר להכתיר כל אחת מהן, בקלות, כניסוי הקליני רחב ההיקף והמדויק ביותר אי פעם, והן עומדות בכל פרמטר מדעי (לרבות קבוצת הביקורת שהיא רוב האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה היום). כאלה הן הרפואה ההודית (איורוודה), הסינית, רפואת הרמב"ם והדיאטה הים תיכונית. למשל. כולן, אגב, מאמינות בארוחת בוקר

6. טרנדים תזונתיים דינם לשקוע למצולות ההיסטריה האנושית, לרבות אלה הקושרים עצמם להנחה המגוחכת מבחינות רבות כל כך, כי תזונת האדם הקדמון היא התזונה האולטימטיבית, וכי יש לנו דרך כלשהי לשחזר אותה ואז להפוך בעצמנו להומו ספיינס ספיינס ההוא (או להפך)

7. במיטבה, מיועדת הרפואה הטבעית להיות סינתזה של עקרונותיהן של אותן הרפואות המסורתיות ושל הלכות העת המודרנית – לרבות אילוצי היומיום, התפוצצות האוכלוסין, גינונים תרבותיים, החקלאות המתועשת, זיהום הימים, השבחת הדגנים, הרס האקלים, הסוכר, המלח והטיסות הטרנסאטלנטיות

8. רבות מבין המחלות הכרוניות הנפוצות נובעות מתזונה ומאורחות חיים קלוקלים ועל כן הן ניתנות לתיקון – במקרים רבים בקלות ובמהירות גדולות הרבה יותר מכפי שניתן לשער. רבות מאותן המחלות, אגב, קשורות לעובדה שאנשים רבים ממעטים במיוחד בשתיית מים

 

רפואה טבעית | תמר נהרי
לתיאום תור: 054-6353634