הדיאטה האולטימטיבית

המדע והרפואות המסורתיות תמימי דעים בעניין הזה: אנחנו מיועדים לאכול במחציתו הראשונה של היום – וזה גם המתכון הבטוח והבריא ביותר לאיזון המשקל. אז למה קשה לנו כל כך להסכים לבחון אפשרות של שינוי בהרגלי החיים, ומתי מגיע הרגע שבו אנחנו מבינים שסבלנו די?

למרבה השמחה, נותן המדע לאחרונה את דעתו לסוגיות הנוגעות לאורחות החיים. כך, למשל, מחקר שבחן את שעות האכילה וזכה להד תקשורתי מסוים מצא שככל שאנו אוכלים מאוחר יותר את ארוחת הערב שלנו, כך הניצול האנרגתי (הקלורי) שלה נמוך יותר – ובמילים פשוטות: היא משמינה יותר.

במנזרים ובמסגרות של תרגול רוחני הדבר ידוע היטב מימים ימימה, וכך גם בקרב הרפואות המסורתיות: מערכת העיכול שלנו פעילה יותר במחציתו הראשונה של היום. אנו מיועדים לאכול ארוחות בוקר וצהריים מזינות, ואילו בחציו השני של היום איננו מיועדים להרבות באכילה. למעשה, אפשר לוותר על אכילה לאחר ארוחת הצהריים ואלו המבקשים להפחית ממשקלם בדרך בריאה באמת מוזמנים לאכול בבוקר ובצהריים. אחר הצהריים כדאי לאכול ארוחה קלילה למדי, הכוללת למשל פירות או ירקות ומעט שקדים או אגוזים. הגוף אינו זקוק ליותר מזה ותפקודו – הגופני והמנטלי – ישתפר פלאים כאשר נסגל לעצמנו דיאטה מעין זו.

מתכון כזה לחיים יבטיח לא רק משקל מאוזן, כי אם גם שובע וחיוניות. העובדה שאלו הסובלים ממשקל יתר נוטים לדווח על תחושת רעב תמידית ומציקה אינה נובעת, דווקא, ממה שמכונה "בעיות אכילה" – מושג המרמז על צורך כפייתי לאכול ששורשיו נפשיים. תכופות – הרבה יותר מכפי שרבים מהם מעלים בדעתם – מעידה תחושת הרעב על רעב אמיתי, הנובע ממה שאני מכנה "בורות תזונתית". זהו מצב שבו שוב איננו יודעים כיצד לספק לגוף את צרכיו הבסיסיים ביותר, והוא שרוי בבלבול עמוק המיוצג על ידי משקל יתר מחד ורעב תמידי מאידך.

דומה כי אורחות החיים, הכוללים את זמני השינה והיקיצה, השתייה והאכילה, הפעילות והמנוחה, השתבשו כליל בעידן המודרני. דומה כי רוב האנשים אינם מודעים לפגיעה החמורה ששיבוש זה מסב לבריאותם ולאיכות חייהם. חוסר חיוניות, השמנה, מערכת חיסון רעועה, דכדוך, בלוטת תריס חלשה ואפילו ירידה בפוריות – כולם מושפעים במידה משמעותית ביותר מניהול קלוקל של סדר היום שלנו. אך כאשר אני מצביעה בפני מטופלים על העובדה שסדרי החיים שלהם משובשים מן היסוד וכי נדרש בהם תיקון – ולו גם תיקון של פשרה, שבמסגרתו יעשו את האפשרי בתוך הסייגים שמציבים החיים בעידן המודרני – אני נתקלת לא פעם בהתנגדות ממשית.

הארוחה הלילית של המטפלת ובן זוגה

הוא מאמן ספורט תחרותי בשנות הארבעים לחייו. סובל ממשקל יתר, מכאבי מפרקים, מכבד שומני, מלחץ דם גבוה. הוא חוזר הביתה בעשר בלילה מורעב ומכין לעצמו ארוחת בריאות הכוללת ירקות, ביצים, לחם, גבינות. הוא טוען שאין לו כל אפשרות לשנות את סדר יומו ומביע כעס על עצם האפשרות לבחון כיצד יוכל לאכול, למשל, כריך מזין בשבע בערב.

היא מטפלת מצליחה בשנות השישים המוקדמות שלה, הנוהגת לסעוד מדי לילה, בעשר או באחת-עשרה, יחד עם בן זוגה, ארוחה בשרית דשנה המלווה בהרבה מאוד יין אדום. היא מתלוננת על חיוניות ירודה ועל קשיי ריכוז ומעידה על רצונה לרדת במשקל. כאשר אני מסבירה היכן טמונה הבעיה ומציעה לבחון אפשרויות לתיקונה, ולו גם החלקי, היא מסבירה: "זה למען הזוגיות. היא חשובה לי יותר מן הבריאות."

הפקידה מהבנק בשנות החמישים המוקדמות שלה מתקשה לארגן לעצמה סדר יום סביר. ארוחותיה מבוססות בעיקר על לחם ופזורות על פני היום, בעיקר מהצהריים ועד הלילה, ללא סדר ברור או קבוע. בין לבין היא חווה בולמוסי רעב קטנים, המושלכים בעיקר לעבר מיני מאפים הזמינים בסביבתה. היא מעידה על רעב תמידי, על חוסר מוטיבציה כללי לפעול למען גופה, על היעדר מוחלט של פעילות גופנית, משקל יתר ואי אילו בעיות מטבוליות כרוניות המחמירות עם הזמן. היא נכונה לעשות שינוי אבל זה קשה לה מאוד, ומדי פעם היא חוזרת לטיפול עם אותו תפריט סנדביצ'ים ונעלמת שוב כלעומת שבאה למשך השנה הקרובה.

המפיקה בשנות ארבעים המאוחרות שלה שממאנת כמעט כליל לשתות מים. היא סובלת מכבד שומני, ממיגרנות, מדכדוך עמוק, מעצירות כרונית. נבדק אצלה חשד למחלה אוטואימונית נדירה. התפקוד שלה, גם בימים שבהם היא מגיעה לעבודה, ירוד למדי. היא סובלת מכאבים בלתי מוסברים הנודדים בין חלקים שונים של גופה ולעתים מנטרלים אותה כליל (פיברומיאלגיה לא הייתה ברשימת האבחונים הרפואיים שקיבלה), היא מרבה לאכול מזונות תעשייתיים והיא מוכנה בהחלט לשינוי. "בואי נתחיל ממים," אני אומרת לה. "פשוט תשתי. מים, או מים עם לימון או חליטות צמחים. רק תשתי." "זהו אתגר קשה מדי," היא משיבה.

האם סבלת די? 

מדוע קשה לנו כל כך לקבל אפשרות של שינוי באורחות החיים? מדוע עצם ההתייחסות, במסגרת הטיפול, למסגרות החיים, מעורר במטופלים התנגדות? בבודהיזם ישנו הביטוי, "האם סבלת די?" (והנה כאן מסביר אותו הסופר והמורה הרוחני בארי לונג). הנקודה הזאת, שבה הגענו עם עצמנו להבנה שהסבל גדול עד כדי שיש בנו נכונות אמיתית לבחון את המסגרת הקשיחה, המאובנת, של היומיום שלנו, היא הנקודה שבה יכול להתחיל שינוי אמיתי. השינוי הזה יתחיל מהגמשה מסוימת בסדרי היום שלנו. בתשומת לב רבה יותר למה שאנחנו מכניסים לגופנו. לזמן שבו אוכלים ושותים. לקיומה של פעילות גופנית מתונה בין לבין. מדובר בעצם בהכנסת גמישות ורכּוּת לתוך היומיום הזה שלנו, בתשומת לב מסוימת לצורכי הגוף. מכאן כבר יתחולל השינוי בעצמו, בקצב שבו התודעה והגוף יכולים להכיל אותו. יחד אתו, הבריאות תשתפר. מצבים כרוניים רבים, לכאורה בלתי פתירים, כאלה שלא בהכרח מהווים בעיה רפואית חמורה מנקודת מבטה של הרפואה המערבית וגם כאלה שכן – עשויים להתפוגג אז לאיטם ואיכות החיים שלנו תשתפר.

לפעמים מגיעה ההבנה המהותית בדבר הצורך בשינוי כאשר הפגיעה בבריאות חמורה מאוד. ידוע שחולי סרטן נוטים לשנות את חייהם מהיסוד עם גילוי מחלתם. איני מביאה זאת כדי להכריז, חלילה, שאם לא תשתו יבוא סרטן. דווקא איני נמנית עם אלה הסבורים שהסרטן הוא "אשמת" החולים. סרטן הוא עניין מורכב כל כך ומגוון כל כך שאין לי שום יומרה להבין את מקורותיו. אני מציינת את העניין רק משום שזו נקודת ייצוג ידועה ומוכרת היטב לצורך בשינוי, שמביא עמו שיפור מהותי באיכות החיים ולעתים אף מַרְפֵּא גם לבעיות בריאות חמורות (כמובן, בצד התערבויות רפואיות ככל שהן נדרשות).

אולי העניין הוא בכך ששינוי דרסטי במסגרות החיים באמת איננו אפשרי ברוב המקרים. אנחנו צריכים להתפרנס, והפרנסה מכתיבה עבורנו במידה רבה את סדר היום. לפעמים נצטרך לקום בשבילה מוקדם מדי בבוקר, לפעמים נחזור מאוחר מדי בערב הביתה. השאלה היא מה נוכל לעשות למען גופנו בתוך המצב הקיים. האם נוכל לאפשר לעצמנו ארוחות מזינות במועדן, ולאכול אותן מתוך הנינוחות הנדרשת לגוף על מנת לעכלן?

שבעים ורזים

ברוב הגדול של המקרים, התשובה היא "כן" רבתי. היא אפילו מעוגנת בזכויות היסוד של כל עובד. מאמן הספורט בוודאי יוכל לדאוג לעצמו לארוחת ערב מוקדמת ומספקת לפני האימון, שתביא עימה שיפור של ממש בבריאותו תוך ההרזיה שבעיניו היא בלתי מושגת. בניגוד לאמונתו העמוקה, הוא לא יחזור הביתה מורעב אם יאכל מוקדם. הגוף כבר לא זקוק לאוכל בשעות האלה. המפיקה יכולה ללמד את עצמה לשתות, גם אם זה יהיה בתחילה במתכונת של "פייק איט טיל יו מייק איט". שזה אומר, עשי זאת באופן מלאכותי עד שזה יהפוך לטבע שלך. מהר למדי ילמד גופה שמותר לו לשתות, והמחסום יוסר. מים הם הרי חלק הארי של גופנו והתנאי הבסיסי ביותר לחיים (וראו כאן מאמר מפורט בנושא). הפקידה מהבנק יכולה לאכול בצהריים סושי, או סלט קינואה ועדשים או מרק קטניות, דגנים וירקות. אלו מזונות זמינים למדי, גם אם קנויים. והמטפלת שאוכלת סטייק כל לילה עם המון יין אדום למען הזוגיות? היא בוודאי יכולה להתחיל מהעברת הסטייק לצהריים והותרת היין והבנזוג ללילה.

הטיפול הטבעי בתסמיני מערכת העיכול העליונה: צרבות, בחילות, כאבים ברום הבטן

צרבות, בחילות, כאבים ברום הבטן, בטן נפוחה ורעשי בטן הם מן הסימפטומים הנפוצים שבהם הטיפול הקונבנציונלי מפספס את העיקר, ולפיכך כושל תכופות במתן מענה אמיתי וארוך טווח. לפניכם עיקרי העיקר 🙂

בעיות בקיבה ובתריסריון, המתבטאות בדרך כלל בתסמינים של צרבות, ריפלוקס, כאבים עזים וחדים ברום הבטן ובחזה או אי נוחות קבועה בבטן העליונה, תחושות של תיאבון עז עד כדי כאב או חוסר תיאבון, שיהוקים וגיהוקים וקרקורי בטן – הן מסוג הבעיות שבהן נוטים הרופאים לפספס את העיקר. בין אם הסיבה המאובחנת היא חיידק ההליקובקטר פילורי ובין אם היא דלקת קיבה (גסטריטיס) או כיב בקיבה או בתריסריון (ותכופות שילוב של הנ"ל) – צריך הטיפול בהן להתחיל בדרך כלל בשינוי תזונתי מקיף. בלעדיו לא ניתן יהיה להביא להחלמה, חלקית או מלאה של אותן הבעיות העלולות להתפתח עם הזמן לכדי סיבוכים חמורים שבהם כרוכה פגיעה קשה באיכות החיים.

במקביל לעריכת בדיקות חיוניות לאיתור ואבחון הבעיה (גסטרוסקופיה, מבחן נשיפה, אולטרסאונד ואחרות), רושמים הרופאים בדרך כלל סותרי חומצה (אומפרדקס, לוסק ודומיהם). אלו הן תרופות יעילות ביותר לטיפול סימפטומתי. הן עשויות לסייע גם בהחלמת ריריות מערכת העיכול ולאפשר להן פסק זמן של החלמה, אך נטילתן חייבת להיות קצובה בזמן (שבועות עד חודשים אחדים בדרך כלל).  שימוש כרוני ומתמשך בהן, העשוי להימשך שנים ארוכות, נפוץ למדי. פגשתי לא מעט מטופלים הנוטלים את אותם סותרי החומצה באורח קבע, לאורך עשור ויותר של חייהם. שימוש כזה אינו פותר את הבעיה אלא ממסך אותה, וגורר עמו בעיות בריאות משניות הנוגעות לפגיעה במערכת החיסון ולשיבוש ספיגת ויטמינים, מינרלים וחומרי תזונה חיוניים אחרים. השלכותיהן של תופעות אלה מחמירות עם הזמן, והן עשויות להיות מרחיקות לכת.

הטיפול הנטורופתי בבעיות מסוג זה מתמקד בשינוי התפריט למזונות לא חומציים ומזונות שאינם מגרים את ריריות מערכת העיכול העליונה, ובה במידה הם מזינים, מחזקים וקלים לעיכול. במקביל יש חשיבות רבה לנטילת צמחי מרפא המסייעים בהחלמת ריריות מערכת העיכול העליונה ומונעים הפרשת יתר של חומצת הקיבה. במקרים של זיהום חיידקי (הליקובקטר פילורי), ישולבו בפורמולה גם צמחים נוגדי זיהום המחסלים את החיידק. בהקשר זה ראוי להדגיש כי האנטיביוטיקה אמנם מחסלת אותו, אולם בהיעדר טיפול תזונתי מקביל נוטה החיידק לחזור שוב ושוב. לעתים קרובות, מטופלים שעברו סדרות אחדות של אנטיביוטיקה סובלים מתסמינים של מערכת העיכול העליונה, ובמקביל מפגיעה משנית שחוללה האנטיביוטיקה עצמה, הפוגעת באוכלוסיית "החיידקים הטובים" ומשבשת, לעתים במידה חמורה, את האיזון של פלורת המעי החיונית כל כך לבריאותנו הטובה.

אגע כעת בעיקרי הטיפול התזונתי בבעיות של מערכת העיכול העליונה. לצורך הטיפול הצמחי – החיוני ביותר להחלמת מערכת העיכול העליונה – יש לפנות לאיש מקצוע בתחום.

1. ארוחות מאוזנות, בזמנן: הגוף האנושי מיועד לפעול בסנכרון עם סדר היום הטבעי, ותכופות מתחילות בעיות במערכת העיכול העליונה מדילוג על ארוחות ומאכילה שלא בזמנה. ארוחת הבוקר, המיועדת להיות קלילה אך מזינה, מיועדת להתקיים בין 7:00-8:00 בבוקר; ארוחת הצהריים מיועדת להיות מבושלת כולה, להכיל דגנים, ירקות מבושלים וקטניות או דגים ולהתרחש בין 12:00-14:00. ארוחת הערב, קלילה אף היא, תהיה בין 18:00-19:30. אחריה אין לאכול כלל. אכילה לילית היא אחד ממשבשי הבריאות (וגורמי ההשמנה) העיקריים, ואחד הגורמים הישירים לבעיות של מערכת העיכול העליונה.

2. שתיית מים בטמפרטורת החדר בין הארוחות ולא במקביל להן. אנחנו מדברים על 1.5-2 ליטר ביום (6-8 כוסות). יש לשתות בעיקר בבוקר, לפני הצהריים ואחר הצהריים. אי שתיית מים היא אחד הגורמים הנפוצים לבעיות של מערכת העיכול העליונה.

3. הימנעות ממזונות חומציים, ובראשם: תפוזים (ומיץ תפוזים); מזונות ומשקאות מתוקים ועתירי סוכר; חלב ומוצרי חלב (כולל יוגורט וגבינות צהובות). מבין מוצרי החלב ניתן בדרך כלל להמשיך לאכול חמאה, ומומלצת במיוחד גהי – חמאה מזוקקת שיש להשיג בבתי טבע; מוצרי חיטה (כולל קוסקוס, סולת, פתיתים, פירורי לחם ושות'). מוצרים מכוסמין יהוו תחליף מצוין; עגבניות, חצילים ופלפלים (חיים או מבושלים); מזונות חריפים, מלוחים ומתובלים מאוד; מזונות מטוגנים; קפה; בשר שמן (ולהמעיט בבשר באופן כללי); אלכוהול; כל מזון תעשייתי \ מעובד (לרבות רטבים מוכנים למיניהם, סלטים מוכנים, מזונות מוכנים \ אינסטנט \ קפואים); דגים מלוחים \ כבושים; מרק עוף; עישון סיגריות.

4. מזונות מיטיבים: מיני דגנים מבושלים (שיבולת שועל, קינואה, אורז שחור); ירקות מבושלים, לרבות ירקות כתומים וירוקים (בטטה, דלעת, גזר, עלי מנגולד, תרד ושות'); דגים לבנים מבושלים (2-3 פעמים בשבוע); קטניות למיניהן (אם גורמות לקשיי עיכול יש לשלבן בתפריט בהדרגה ובמנות קטנות, ולהעדיף עדשים כתומות); שקדים; אצות וואקמה; אבוקדו

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לטיפול נטורופתי, לא כל שכן לטיפול רפואי, והוא מוגש כרקע בלבד לטיפול בקליניקה

מים: למה, כמה ואיך קשורים מנהגי השתייה לבעיות בריאות נפוצות

אי שתיית מים מתקשרת ישירות למיגרנות, עצירות וכבד שומני, ובעלת זיקה גבוהה לחלק מן המחלות הכרוניות. גם שתייה מופרזת של מים מזיקה. על הסיבות (המוזרות לפרקים) לעניין הזה, ההשלכות ואיך ומתי הכי טוב לשתות

1. הממעטים לשתות

רבים מבין המטופלים מתגלים חיש קל כמי שממעטים בשתיית מים. מפתיע לגלות שלא נדירים הם המקרים של מטופלים (ואנשים בכלל) שכמעט אינם שותים כלל. כשהם נשאלים איך זה קרה הם מספקים בדרך כלל אחת יותר מהתשובות הבאות:

  • לא מרגיש\ה צמָא בכלל
  • אם אני שותה אני מרבה ללכת לשירותים, מה שמפריע לי בעבודה, בשינה ובחיים – במיוחד כשאני מחוץ לבית – אז אני פשוט נמנע\ת
  • לא אוהב\ת את הטעם של המים
  • שותה במקום מים קפה, קולה ושות'

הימנעות משתייה או שתייה לא מספקת מהוות פגיעה ממשית בבריאות וכר פורה להתפתחותם של מצבי בריאות לקויים כרוניים, כדוגמת עצירות, תסמינים במערכת העיכול העליונה (צרבות ובעיות קיבה ממינים שונים), מיגרנות וכאבי ראש, עייפות וחולשה ועוד נוספים. כמו כן, אני מוצאת קשר הדוק בין בעיות כרוניות רעלניות כדוגמת כבד שומני, לבין אי שתיית מים. מובן שגם תסמינים במערכת הכליות והשתן – מדלקות חוזרות ועד אבנים – קשורים באופן הדוק למנהגי שתיית המים. מבחינה אנרגטית, מחסור במים גורם לחימום ולייבוש הגוף, דבר המתקשר לתופעות שונות של דלקתיות, פגיעה במטבוליזם, ספיגה משובשת של המזון ותסמינים כדוגמת אלה שפורטו מעלה.

למרבה הצער, נציגי הממסד הרפואי אינם נוטים לברר ולאבחן סיבה כה בסיסית זו לבעיות בריאות מגוונות כל כך, ובכך מחמיצים את הטיפול הבסיסי והחיוני ביותר בהן, שלא לומר הטיפול הבריא היחידי בהן. לעתים קרובות, המענה הרפואי לאותן הבעיות הוא תרופתי, מה שמגביר עוד יותר את שיעור הרעלים ברקמות הגוף, שמתקשה שבעתיים להתמודד עמם ללא שתייה מספקת.

ומה לגבי קפה וקולה? ובכן, אלה הם משקאות משתנים. כלומר, לא די בכך שאינם יכולים לשמש לשתייה במקום מים – הם אף גורמים לייבוש נוסף של הגוף ולהכבדה נוספת על מערכות פינוי הרעלים. משקאות קלים נטולי קפאין (וגם מיצים טבעיים יותר או פחות) הם עתירי סוכר או ממתיקים מלאכותיים, ובדרך כלל מכילים בנוסף ערב רב של חומרים המשמשים בתעשיית המזון. על פגעי הסוכר והממתיקים המלאכותיים אין צורך להכביר מילים, אבל כיוון שכבר הכברתי תוכלו עליהם בהרחבה כאן. מה שחשוה לציין כי משקאות קלים הם תחליף עלוב ביותר למים, ושתייה כרונית שלהם פוגעת כמעט בהכרח בבריאות.

 2. המגזימים לשתות

גם בענייני שתיית המים קיימת מגמה הפוכה, של שותי היתר, והיא אינה נדירה כלל ועיקר. בדרך כלל שלושה ליטרים ביום ומעלה – כלומר למעלה משתים עשרה כוסות – יהיו יותר מדי מים. הסיבות לשתייה מופרזת של מים:

  • מתוך מחשבה ששתייה מרובה היא מנהג בריא (בחזקת כל המרבה הרי זה משובח)
  • מתוך תחושת צמא מתמדת
  • מתוך רצון לרזות

שתייה של למעלה משלושה ליטר בבת אחת עלולה לגרום מצב חירום רפואי (עד כדי סכנת מוות), ומטבעה אינה מעסיק אותנו כאן. לעומת זאת, שתיית יתר כרונית ומתמשכת עוברת בדרך כלל מתחת לרדאר הרפואי, אך היא מייצרת עומס מופרז על הכליות ומחלישה את מערכת העיכול ואת הגוף באופן כללי. מבחינה אנרגטית (דהיינו, על פי הרפואות המסורתיות) שתייה מופרזת של מים גורמת לקירור הגוף, דבר הפוגע ישירות במערכות העיכול והחיסון ולתסמינים שונים של ליחה.

כאשר הסיבה לשתייה מופרזת היא תחושת צמא מתמדת, מומלץ לערוך בדיקות דם כלליות ולעתים יש לפנות לבירור רפואי מעמיק יותר. לא רק רמות גבוהות מדי של סוכר בדם יכולות להיות אחראיות לה, אלא שורה של מצבי חולשה כרוניים, כדוגמת תת-פעילות סמויה או גלויה של בלוטת התריס ואנמיה.

כאשר הסיבה לשתייה מופרזת מקורה במיני דיאטות הממליצות על שתייה מרובה לפני הארוחה במטרה לבלום את תחושת הרעב, אני ממליצה לחדול מכך ללא שיהוי. לא רק שאין בכך הגיון בריאותי, אלא שהרעב לא ייעלם, הוא רק יידחה לשעות שבהן הגוף אינו מיועד לאכול – דבר הגורם במישרין להשמנה ולהחלשה של מערכת העיכול.

3. הרגלי שתייה מומלצים

  • מיד עם ההשכמה כדאי להרבות בשתייה. לפחות כוס אחת גדולה של מים בטמפ' החדר או צוננים מעט (בשום פנים לא קרים ממש)
  • המתקשים בשתייה מוזמנים לטפטף למים טיפות לימון טרי לפי הטעם. זה מרענן, משפר את טעם המים וגם בריא (אבל לא להגזים גם עם זה!)
  • את יתרת המים שותים בין הארוחות, כלומר עוד 2-3 כוסות כנ"ל לפני הצהריים ו-2-3 כוסות אחר הצהריים. בארוחה לא מניחים כוס מים ליד צלחת האוכל, אבל כמובן שותים בסופה אם צמאים
  • כשצמאים – שותים. תמיד!
  • לא כדאי לשתות לפני השינה, וגם לא בשעות הערב (אלא אם צמאים)
  • המשקה היחידי שיכול להחליף את המים הוא חליטות של צמחים (נענע, לואיזה, היביסקוס, מליסה, מרווה ושות') – צונן או חמים. אין כל צורך להמתיק אותו. כדי להעניק לו מתיקות (אני ממליצה להיגמל מהנטייה הכללית לטעם המתוק), אפשר לחלוט יחד עם צמחי התה גם  עלי סטיביה (לא להשתמש בתמצית סטיביה, אלא לחלוט עלים).

 

הטיפול הטבעי בעצירות: שלוש עצות פשוטות ויעילות

שלוש עצות שיכולות לפתור בקלות רבה גם עצירות כרונית של שנים. יש, כמובן, ליישם את שלושתן

אחד התסמינים הנפוצים ביותר בקליניקה הנטורופתית הוא עצירות. מפתיע לגלות כי ברוב  המקרים אין מדובר בגזירת גורל, וכי בדרך כלל נפתרת הבעיה בקלות יחסית לאחר שמיטיבים עם התזונה ובעיקר עם אורחות האכילה, השתייה והחיים.

הבריאות הבסיסית שאליה שואף הטיפול הטבעי כוללת יציאה תקינה וקלה מדי בוקר, אך נראה שמעטים המטופלים שיכולים להתהדר בה. שיבוש ביציאות לאורך זמן נחשב לבעיה מהותית, הגורמת להצטברות רעלים בגוף ולתחושות אי נוחות חמורות לאורך היום, תוך להתמודדות קבועה עם תופעות כמו גזים, בטן נפוחה ואי נוחות כללית, הנושאות עמן פגיעה בלתי מבוטלת באיכות החיים.

עצירות יכולה להיגרם מקשת רחבה למדי של סיבות, כדוגמת מצבים הורמונליים מסוימים אצל נשים, אי סבילות למזונות נפוצים (כמו חיטה ומוצרי חלב פרה), תת-פעילות של בלוטת התריס וסיבות נפשיות. אך בדרך כלל, גם עצירות כרונית של שנים נובעת מאורחות אכילה ושתייה גרועים. לפניכם שלוש עצות שהצליחו לפתור צרות של מטופלים ששום גסטרואונטרולוגית לא הצליחה לפענח את פשרן. אם הן לא פותרות את הבעיה כדאי לפנות לטיפול נטורופתי מסודר.

1.

הזמן הנכון במהלך היממה להתפנות הוא הבוקר. כדי שזה יקרה יש "להתניע" את הגוף בשתיית שתי כוסות מים (לפחות) בטמפרטורת החדר, מיד לאחר ההשכמה. למען הטעם הטוב, הבריאות והעיכול – מומלץ לטפטף פנימה מעט מיץ לימון טרי (לפי הטעם).

2.

בטווח של שעה לאחר ההשכמה אִכלו ארוחת בוקר. במקרים חמורים יותר של עצירות כרונית, כדאי לבחור בפירות (פאפיה תהיה בחירה טובה במיוחד, בננה אינה אופציה), אגוזים ומעט שזיפים מיובשים ללא סוכר. אפשר לאכול אותם שלמים, בשייק או בסלט פירות. אפשרות נוספת היא דייסת שיבולת שועל (קוואקר) על בסיס מים. זכרו לשתות אחריה כוס מים נוספת.

3.

בין הארוחות שתו מים, ובסה"כ כשני ליטר ביום (10-8 כוסות).