בלוטת התריס: יסודות הטיפול הטבעי

תזונה וצמחי מרפא המומלצים במצבים של תת-פעילות או יתר פעילות של בלוטת התריס, וכמה הערות על שגיאות נפוצות (ומסוכנות לפרקים) הנהוגות בטיפול הטבעי בבלוטה

במקרים מסוימים עשויה התזונה עצמה להוות גורם עיקרי לשיבוש פעילות בלוטת התריס. במקרים כאלה, המתבררים בתשאול מקיף שנערך בטיפול הראשון, יש לה תפקיד חשוב בהחזרת הבלוטה לאיזון. במקרים רבים אחרים, אחראית התזונה להחרפתה של בעיה קיימת, או שהיא מעוררת נטייה מולדת של חולשה בבלוטה.

כך, אכילה מופרזת לאורך זמן של מזונות כדוגמת חרדל, ווסאבי, חזרת, פולי סויה ובוטנים, עלולה לגרום לתת פעילות קלה של בלוטת התריס או להחריף תת פעילות קיימת. לפיכך, בכל מקרה של תת פעילות נוציא לחלוטין את אותם מזונות גויטרוגנים מהתפריט ובמקביל נחזק את הבלוטה בעזרת צמחי מרפא (רא' לעיל). הוצאת המזונות הגויטרוגנים מהתפריט חיונית גם כאשר הרקע לתת הפעילות אינו תזונתי, אלא שאז ישתנה מיקוד הטיפול.

מאידך, במקרים מסוימים של פעילות יתר, יכולה אכילה מידתית של אותם מזונות לסייע באיזון הבלוטה. בנוסף, יוצאו מהתפריט מזונות הממריצים את הבלוטה, כדוגמת אצות ודגי ים, ומזונות המכילים שיעור גבוה של סלניום (אגוזי ברזיל).

מזונות כמו סושי, המכיל דגים ואצות (העשירים ביוד) מחד גיסא, וסויה וּווסאבי (המאטים את ספיגת היוד) מאידך גיסא – נוטים "לשחק" עם הבלוטה. הלוקים בחוסר איזון שלה – לכאן או לכאן – מוטב להם להימנע מסושי,  או לצרוך מאכל מרתק זה באופן מתון ומידתי.

אך מעבר לכך, לטיפול התזונתי תפקיד מרכזי כמעט בכל טיפול נטורופתי טוב. אכילה מתונה, מאוזנת, של מזונות טבעיים בהתאם לשעות היממה, בצד שתייה מספקת של מים בין הארוחות – חיונית לריפוי של כל מצב גופני בלתי מאוזן. לפיכך, הטיפול הנטורופתי המוצלח בתת פעילות של בלוטת התריס (כמו גם בכל בעיית בריאות אחרת) יתחיל תמיד מתיקון התזונה, שעות האכילה, המנוחה והפעילות.

שגיאות נפוצות (ומסוכנות) הנהוגות בטיפול הטבעי בבלוטת התריס

בעבר, מקרים רבים של תת פעילות נגרמו עקב מחסור ביוד (המזין את הבלוטה). על כן היה היוד הטיפול הנפוץ בבעיה. אבל בעשורים האחרונים שוב אין זו הסיבה הנפוצה לתת פעילות של הבלוטה, ועל כן במקרים רבים הלעטת הגוף ביוד – אם ישירות על ידי נטילת המינרל ואם באמצעות תמציות מרוכזות של אצות ים, עלולה להיות הרת אסון. באותו אופן, נטילת תוספי חומצת האמינו טירוזין והמינרל סלניום החיוניים לפעילות הבלוטה, גם היא עלולה לסכן את שלום הבלוטה. לא כל שכן, כאשר משלבים את שלושתם יחד, במטרה "להמריץ את הבלוטה האטית". מכיוון שהסיבות לחולשה אינן נוגעות למחסור בהם, טיפול כזה עלול להביא את בלוטת התריס עד לכדי קריסה, המתבטאת בעלייה דראסטית של רמות ה-TSH, שבעקבותיה עלול להיגרם נזק בלתי הפיך.

בדרך כלל, נדרש טיפול מתון בן חודשים אחדים כדי לייצב את הבלוטה או לכל הפחות כדי להביא לשיפור משמעותי בתפקודה ובתחושת המטופלים. לעתים מקדים השיפור בתחושה את השינוי במדדי הורמוני הבלוטה. שילוב של טיפול תזונתי, פעילות גופנית מתונה וצמחי מרפא (רא' לעיל), מספק בדרך כלל את המענה האופטימלי (לעתים, כאמור, כהשלמה לטיפול תרופתי).

רפואת הצמחים וחשיבותה בריפוי בלוטת התריס

רפואת הצמחים האינטגרטיבית עניינה ברישום פורמולות צמחים אישיות למטופל, המיועדות לאזנו מבחינה כללית ולטפל באופן ממוקד באותם איברים או מערכות בגופו אשר נחלשו ושוב אינם פועלים כראוי.

פורמולות המיועדות לטיפול בחוסר איזון של בלוטת התריס יכללו, בדרך כלל, צמחים אדפטוגנים. זוהי משפחה רחבה של צמחי מרפא שביכולתם לשפר את ההתמודדות (אדפטציה) של הגוף עם מצבי הדחק שמזַמן לנו היומיום. שלושה מהם נחשבים לבעלי יכולת ייחודית לאזן את פעילות בלוטת התריס: הרודיולה רוזיאה, שלצערנו נאסרה לשימוש בארץ (אף שהיא אחד מתוספי המזון הנפוצים ביותר בשימוש בעולם הרחב); הגנודרמה (פטריית ריישי); והבקופה (פשטה שרועה) בעלת ההשפעה הייחודית על מערכת העצבים.

במקרים של פעילות יתר של הבלוטה, יתווספו להם צמחים המסוגלים לעכב את פעילותה, כדוגמת לאונורוס (זנב הארי) בעל ההשפעה הלבבית וההורמונלית; לייקופוס (כף הזאב); מליסה ואחרים.

במקרים מסוימים של תת פעילות (ובשום פנים לא כאשר מעורב בה מצב אוטואימוני), ניתן לצרף לפורמולה תמציות אצות ים עשירות ביוד, כדוגמת הלמינריה או הפוקוס. כאשר השיבוש בפעולת הבלוטה נובע ממצב אוטואימוני, נוסיף לעתים לפורמולה צמחים כדוגמת בופלאוריום (צלע השור).

תוספים נוספים הרלוונטיים לאיזון הבלוטה

כפי שכבר הוסבר, נעוצה חשיבות רבה בשמירה על רמות נאותות של הוויטמינים די ובי-12 בריפוי הבלוטה ובהבאתה לכדי פעילות אופטימלית. מנגד, נטילה יומיומית של ויטמין סי אינה מומלצת – הן באופן כללי והן בהקשר לבלוטת התריס.

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לטיפול נטורופתי, לא כל שכן לטיפול רפואי, והוא מוגש כרקע בלבד לטיפול בקליניקה

בלוטת התריס: חמשת הגורמים העיקריים ליציאתה מאיזון

גורמים נפשיים, גנטיים, שלבי החיים השונים, התזונה ואורחות החיים – לכולם השפעה על בלוטת התריס. תכופות מדובר בשילוב של אחדים מהם

1. מתח מתמשך או ממוקד

אפשר לראות במיקומה של הבלוטה בקדמת הגרון ובמרכזו אות לפגיעותה הרבה. ואמנם, היא נחשבת לאחד האיברים "הסופגים" ומבטאים את המתח היומיומי שבתוכו חיים רבים מאתנו. לפיכך, תת-פעילות קלה ומתמשכת של הבלוטה ( TSH עד 12) אופיינית בעיקר לנשים שבחיי היומיום שלהן ניכר מתח פנימי רב והנינוחות מהן והלאה.

סוג אחר של תת פעילות קלה, כרונית ומתמשכת, מתחילה לעתים בתירואידיטיס – דלקת אקוטית של בלוטת התריס, שבין מאפייניה הבולטים יימנו שלשולים וחולשה הנמשכים על פי רוב שבועות אחדים. דלקת זו פורצת לעתים כתוצאה מטראומה או ממתח נפשי רב וממוקד הנגרמים, בניגוד למצב המתואר בפסקה הראשונה, מאירוע חיצוני (מוות של קרוב, פרידה, מעבר מגורים טראומתי, משבר ממין אחר). כאשר הדלקת שוככת מתפתחת לעתים קרובות, במהירות או באופן הדרגתי, תת פעילות כרונית של הבלוטה היכולה להתאפיין בערכים גבוהים יותר של TSH  מאלו שהודגמו במצב הראשון.

2. הגורם הגנטי \ האוטואימוני: השימוטו וגרייבס  

רבים מבין הלוקים בחוסר איזון כרוני של הבלוטה יכולים למנות קרובי משפחה מדרגה ראשונה או שנייה, הלוקים או לקו בו בשלב כלשהו במהלך חייהם. תכופות מדובר בתגובה אוטואימונית של מערכת החיסון, המייצרת נוגדנים כנגד חלבוני הבלוטה. נוגדנים מסוגים מסוימים אחראים לתת פעילות כרונית (ותכופות חמורה), המכונה מחלת השימוטו. נוגדנים מסוג אחר אחראים לפעילות יתר של הבלוטה, שאף היא עלולה להיות חמורה למדי, ומכונה מחלת גרייבס.

כאשר מתגלה חוסר איזון של בלוטת התריס, חשוב לערוך בדיקות דם לבירור קיומם של נוגדנים. כאשר מדובר בתת פעילות יש מבין הרופאים כאלה הנוטים "לפסוח" על עריכת בדיקות דם פשוטות אלה, משום שככל שמדובר בתת-פעילות הן אינן משמעותיות לעצם הטיפול המוצע. אך קיומם של נוגדנים ובעיקר שיעורם, מהווים מדדים מהותיים להבנת מקורות המצב ולטיפול בו. וככל שמדובר בתגובה אוטואימונית קבועה, ישמש הטיפול הטבעי במקרים רבים כטיפול משלים לטיפול התרופתי (אשר במקרים של פעילות יתר הוא בהחלט עשוי להיות זמני), ומטרתו תהיה להביא את הגוף למצב אופטימלי על אף קיומם של נוגדנים בדם. וזה בהחלט אפשרי.

3. תזונה

למזונות שונים יכולת להשפיע על פעילות הבלוטה כאשר הם מהווים חלק מהתפריט היומיומי.

מזונות גויטרוגנים, כדוגמת ירקות ממשפחת המצליבים, סויה ומוצריה, בוטנים ומוצריהם, צנוברים ואחרים, עלולים לחזק תת פעילות של הבלוטה ובמקרי קיצון אף לגרום לה, כאשר נאכלים בכמויות מופרזות לאורך זמן. מנגד, אכילה מופרזת של מזונות המכילים יוד, כדוגמת אצות ים ופירות ים; מזונות המכילים את המינרל סלניום (אגוזי ברזיל); מזונות המכילים את חומצת האמינו טירוזין (ספירולינה וכלורלה) – עלולה להחריף מצבים של היפרתירואידיזם ובמקרי קיצון אף לגרום להם.

גם בעיות אכילה, ובפרט דיאטות קיצוניות ותנודות חריפות במשקל לאורך החיים, הן גורם נפוץ ליציאת הבלוטה מאיזון.

4. הריון

נשים רבות לוקות בחוסר איזון של בלוטת התריס במהלך ההיריון או מיד אחריו. תכופות מדובר בתירואידיטיס (דלקת אקוטית של הבלוטה) החולפת והופכת לתת פעילות, זמנית או קבועה. נדגיש כי רבות מהנשים הלוקות בחוסר איזון של הבלוטה סביב תקופת ההיריון מחלימות באופן ספונטני, והטיפול הטבעי יהיה להן לעזר רב. הוא יוכל לקצר את זמן ההחלמה ולסייע במניעת התפתחותו של מצב כרוני של תת פעילות של הבלוטה.

5. גיל ומחסור בוויטמינים די ובי-12

עם השנים נוטה הבלוטה להיחלש, ותת פעילות קלה היא אחת הבעיות הנפוצות ביותר בגילים המתקדמים – אצל נשים וגברים כאחד. במקביל, יורדת עם הגיל יכולת הגוף לסנטז (או להפעיל) את הוויטמין די בעזרת חשיפה לשמש, ועל כן סובלים רבים מהמבוגרים מרמות נמוכות שלו. גם יכולת הספיגה של ויטמין בי-12 יורדת עם הגיל. בין השלושה קיימת זיקה עמוקה, ובמהלך ריפוי הבלוטה אנו מקפידים על שמירה של רמות נאותות של שני הוויטמינים בדם – בדרך כלל בעזרת תוספים מתאימים.

לפיכך אני ממליצה לכל אדם, במיוחד משנות החמישים שלו ואילך, לוודא כי במסגרת בדיקות הדם הכלליות התקופתיות הנערכות לו נבדקים ערכי ה-TSH, הבי-12 והוויטמין D. לשלושתם השפעה ניכרת על רמת הוויטליות, מצב הרוח והחוסן בפני מחלות ודלקות בגוף, והם ניתנים לתיקון בקלות יחסית.

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לטיפול נטורופתי, לא כל שכן לטיפול רפואי, והוא מוגש כרקע בלבד לטיפול בקליניקה