בלוטת התריס: חמשת הגורמים העיקריים ליציאתה מאיזון

גורמים נפשיים, גנטיים, שלבי החיים השונים, התזונה ואורחות החיים – לכולם השפעה על בלוטת התריס. תכופות מדובר בשילוב של אחדים מהם

1. מתח מתמשך או ממוקד

אפשר לראות במיקומה של הבלוטה בקדמת הגרון ובמרכזו אות לפגיעותה הרבה. ואמנם, היא נחשבת לאחד האיברים "הסופגים" ומבטאים את המתח היומיומי שבתוכו חיים רבים מאתנו. לפיכך, תת-פעילות קלה ומתמשכת של הבלוטה ( TSH עד 12) אופיינית בעיקר לנשים שבחיי היומיום שלהן ניכר מתח פנימי רב והנינוחות מהן והלאה.

סוג אחר של תת פעילות קלה, כרונית ומתמשכת, מתחילה לעתים בתירואידיטיס – דלקת אקוטית של בלוטת התריס, שבין מאפייניה הבולטים יימנו שלשולים וחולשה הנמשכים על פי רוב שבועות אחדים. דלקת זו פורצת לעתים כתוצאה מטראומה או ממתח נפשי רב וממוקד הנגרמים, בניגוד למצב המתואר בפסקה הראשונה, מאירוע חיצוני (מוות של קרוב, פרידה, מעבר מגורים טראומתי, משבר ממין אחר). כאשר הדלקת שוככת מתפתחת לעתים קרובות, במהירות או באופן הדרגתי, תת פעילות כרונית של הבלוטה היכולה להתאפיין בערכים גבוהים יותר של TSH  מאלו שהודגמו במצב הראשון.

2. הגורם הגנטי \ האוטואימוני: השימוטו וגרייבס  

רבים מבין הלוקים בחוסר איזון כרוני של הבלוטה יכולים למנות קרובי משפחה מדרגה ראשונה או שנייה, הלוקים או לקו בו בשלב כלשהו במהלך חייהם. תכופות מדובר בתגובה אוטואימונית של מערכת החיסון, המייצרת נוגדנים כנגד חלבוני הבלוטה. נוגדנים מסוגים מסוימים אחראים לתת פעילות כרונית (ותכופות חמורה), המכונה מחלת השימוטו. נוגדנים מסוג אחר אחראים לפעילות יתר של הבלוטה, שאף היא עלולה להיות חמורה למדי, ומכונה מחלת גרייבס.

כאשר מתגלה חוסר איזון של בלוטת התריס, חשוב לערוך בדיקות דם לבירור קיומם של נוגדנים. כאשר מדובר בתת פעילות יש מבין הרופאים כאלה הנוטים "לפסוח" על עריכת בדיקות דם פשוטות אלה, משום שככל שמדובר בתת-פעילות הן אינן משמעותיות לעצם הטיפול המוצע. אך קיומם של נוגדנים ובעיקר שיעורם, מהווים מדדים מהותיים להבנת מקורות המצב ולטיפול בו. וככל שמדובר בתגובה אוטואימונית קבועה, ישמש הטיפול הטבעי במקרים רבים כטיפול משלים לטיפול התרופתי (אשר במקרים של פעילות יתר הוא בהחלט עשוי להיות זמני), ומטרתו תהיה להביא את הגוף למצב אופטימלי על אף קיומם של נוגדנים בדם. וזה בהחלט אפשרי.

3. תזונה

למזונות שונים יכולת להשפיע על פעילות הבלוטה כאשר הם מהווים חלק מהתפריט היומיומי.

מזונות גויטרוגנים, כדוגמת ירקות ממשפחת המצליבים, סויה ומוצריה, בוטנים ומוצריהם, צנוברים ואחרים, עלולים לחזק תת פעילות של הבלוטה ובמקרי קיצון אף לגרום לה, כאשר נאכלים בכמויות מופרזות לאורך זמן. מנגד, אכילה מופרזת של מזונות המכילים יוד, כדוגמת אצות ים ופירות ים; מזונות המכילים את המינרל סלניום (אגוזי ברזיל); מזונות המכילים את חומצת האמינו טירוזין (ספירולינה וכלורלה) – עלולה להחריף מצבים של היפרתירואידיזם ובמקרי קיצון אף לגרום להם.

גם בעיות אכילה, ובפרט דיאטות קיצוניות ותנודות חריפות במשקל לאורך החיים, הן גורם נפוץ ליציאת הבלוטה מאיזון.

4. הריון

נשים רבות לוקות בחוסר איזון של בלוטת התריס במהלך ההיריון או מיד אחריו. תכופות מדובר בתירואידיטיס (דלקת אקוטית של הבלוטה) החולפת והופכת לתת פעילות, זמנית או קבועה. נדגיש כי רבות מהנשים הלוקות בחוסר איזון של הבלוטה סביב תקופת ההיריון מחלימות באופן ספונטני, והטיפול הטבעי יהיה להן לעזר רב. הוא יוכל לקצר את זמן ההחלמה ולסייע במניעת התפתחותו של מצב כרוני של תת פעילות של הבלוטה.

5. גיל ומחסור בוויטמינים די ובי-12

עם השנים נוטה הבלוטה להיחלש, ותת פעילות קלה היא אחת הבעיות הנפוצות ביותר בגילים המתקדמים – אצל נשים וגברים כאחד. במקביל, יורדת עם הגיל יכולת הגוף לסנטז (או להפעיל) את הוויטמין די בעזרת חשיפה לשמש, ועל כן סובלים רבים מהמבוגרים מרמות נמוכות שלו. גם יכולת הספיגה של ויטמין בי-12 יורדת עם הגיל. בין השלושה קיימת זיקה עמוקה, ובמהלך ריפוי הבלוטה אנו מקפידים על שמירה של רמות נאותות של שני הוויטמינים בדם – בדרך כלל בעזרת תוספים מתאימים.

לפיכך אני ממליצה לכל אדם, במיוחד משנות החמישים שלו ואילך, לוודא כי במסגרת בדיקות הדם הכלליות התקופתיות הנערכות לו נבדקים ערכי ה-TSH, הבי-12 והוויטמין D. לשלושתם השפעה ניכרת על רמת הוויטליות, מצב הרוח והחוסן בפני מחלות ודלקות בגוף, והם ניתנים לתיקון בקלות יחסית.

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לטיפול נטורופתי, לא כל שכן לטיפול רפואי, והוא מוגש כרקע בלבד לטיפול בקליניקה

מדדים של חולשה

TSH, בי-12, המוגלובין, פריטין וּויטמין די נמוכים מתקשרים לחוסר חיוניות, עייפות, מצב רוח ירוד ורגיזוּת. הגישה הנטורופתית לערכים אלה שונה מזו של הממסד הרפואי, ותכופות יתגלו ערכים "תקינים" על פי בדיקות הדם כסימפטומטיים ומצריכים טיפול. במאמר זה מפורטים הטווחים המורחבים והמלצות קונקרטיות לטיפול

תוצאות בדיקות הדם הכלליות מהוות חלק חיוני מתשאול מקיף שנערך בקליניקה הנטורופתית, והן בעלות השפעה על אופן הטיפול, התפריט והתאמת צמחי מרפא או תוספים למטופל.

אחד ההבדלים בין הרפואה הטבעית למערבית, נוגע לטווח שנחשב תקין באותן הבדיקות. הרפואה המערבית אינה מטפלת בדרך כלל במקרים גבוליים מבחינת בדיקות הדם, כי הערכים אז אינם נמוכים או גבוהים דיים כדי להצדיק מתן תרופה, וללא תרופות ידיה כבולות במידה רבה. עם זאת, לחלק ממדדים אלו זיקה ברורה לאחת התלונות השכיחות ביותר: חוסר חיוניות, עייפות ואף תשישות של ממש.

 1.  TSH – מדד ההורמון הממריץ את בלוטת התריס

תת-פעילות של בלוטת התריס: הגבול העליון של מדד זה יהיה באזור 5 mU/L‏ ברוב קופות החולים. הרופאים ירשמו תרופה (טירוקסין סינטתי: אלטרוקסין, יותירקס ודומיהם) בד"כ במדדים העולים על 7-8 mU/L‏. לא תהיה להם תשובה כלשהי – תזונתית או אחרת – למטופלים סימפטומתיים הלוקים בתת פעילות קלה של הבלוטה.

הערכים האידיאליים של הורמון ה-TSH  מנקודת מבט נטורופתית, וכן גם באספקטים רפואיים מסוימים (כמו כניסה להריון) יהיו בין 1-2.5 mU/L‏. סימפטומים של חולשה, עייפות, האטה מטבולית, נשירת שיער ורגיזות יכולים להופיע אצל מטופלים שערכי ה-TSH  בדמם 4 ומעלה, במיוחד אם גם מדדי חולשה נוספים (רא' לעיל) נמוכים אצלם.

פעילות יתר של בלוטת התריס: הגבול התחתון של מדד ה-TSH  על פי קופות החולים יהיה 0.2 mU/L‏.

בפועל, יכולים להופיע סימפטומים – הכוללים, בין היתר, פעילות מטבולית מוגברת, תחושות חום בגוף והזעה מוגברת, דפיקות לב מואצות ותחושת סחרור – בערכים הנמוכים מ-0.5 mU/L‏ ולפעמים גם יותר. יש לשים לב שאצל רבים מבין הלוקים בסימפטומים אלה נובע הדבר ממינון יתר של תרופה שהם נוטלים בקביעות לתת פעילות כרונית של הבלוטה. תכופות, הפחתה במינון התרופה ונטילתה כראוי יאזנו את בדיקות הדם ואת תחושות המטופל.

עוד על יסודות הטיפול הטבעי בבלוטת התריס קראו כאן.

2. מדדי האנמיה הנגרמת מחוסר ברזל: המוגלובין, פריטין, טרנספרין, איירון

אנמיה קלה אופיינית לנשים ולנערות רבות בגיל הפוריות. לעתים היא נובעת מאיבוד דם בתקופת הווסת, אך קשורה תכופות לפרופיל אנרגתי המכונה ברפואה הסינית "טיפוס חסר". חיוורון קל (עם או בלי לחיים אדמומיות), תחושת צמא תמידית (או הימנעות משתייה), מערכת עיכול חלשה (צואה רכה, שלשולים או שלשולים ועצירויות לסירוגין), בטן נפוחה, "קנדידה" וכיוב' יהיו אופייניים להן. תכופות, נמצא שגם מדדי לחץ הדם שלהן נמוכים (בפני עצמה תופעה רצויה דווקא בטווח הרחוק…).

אקדיש לטיפוסים החסרים מאמר מיוחד בהזדמנות קרובה. בינתיים, התייחסות קונקרטית לשתי בדיקות הדם המהותיות יותר בהקשר זה:

 המוגלובין: חלבון הקושר ברזל בכדוריות הדם האדומות

זהו הערך המעיד באופן ישיר על קיומה של אנמיה. ערכים רצויים: נשים: 12-16 מיליגרם לדציליטר, גברים: 12-18 מיליגרם לדציליטר, ילדים: 11.5-15.5.
אנמיה נגרמת בד"כ ממחסור בברזל או ממחסור בבי-12 וחומצה פולית.
אין הבדל מהותי בין הגבולות הנלקחים בחשבון בנטורופתיה בהקשר זה לבין אלה של קופות החולים, אך ככל שהערכים נמוכים וגבוליים והמטופל מעיד על סימפטומים רלוונטיים, כך מעיד הדבר על צורך בחיזוק תזונתי ו\או באמצעות צמחי מרפא או תוספים אחרים.

פריטין: החלבון המאחסן את הברזל

הגבול התחתון נקבע ברוב קופות החולים על 12 ננוגרם למיליליטר. בפועל, ימליצו רוב הרופאים על נטילת תוסף ברזל בערכים הנמוכים מ-18 ננו\מיל, אך רבים מהם ימליצו על נטילת תוסף גם בערכים גבוהים מאלה. הברזל, למעשה, הוא אחד התוספים החביבים ביותר על רופאי המשפחה, אך הוא אינו תוסף תמים ואין ליטול אותו אם אין בו הכרח של ממש. מעבר לתופעות הלוואי הבלתי רצויות שהוא נוטה לחולל, הרי הוא מחמצן (רעל) חזק. כאשר הוא נמצא בעודף, הוא נוטה להצטבר ברקמות הגוף וזה מתקשה מאוד בסילוקו. לפיכך אמליץ בחום להימנע מנטילת תוסף אלא אם הדבר הכרחי. בדרך כלל ניתן לטפל באנמיה הכרוכה ברמות נמוכות של פריטין באמצעות תזונה וצמחי מרפא בלבד.

כאשר הדבר הכרחי, יש ליטול תוסף של ברזל נוזלי עדין (בד"כ במינונים של 5-10 מ"ל ליום), בצמוד לארוחת פירות (הברזל מיטיב להיספג בנוכחות ויטמין סי והוא גורם תופעות לוואי כאשר ניטל על קיבה ריקה). ניתן להוסיפו גם לשייק פירות. נשים שאינן "טיפוסים חסרים" וסובלות מדימום שופע במיוחד במהלך המחזור הגורם להן אנמיה, יכולות ליישם המלצות הנטילה הנ"ל במהלך עשרה ימים בחודש: לפני המחזור, במהלכו ומעט אחריו.

 3. מדדי ויטמין בי-12

זהו אחד המדדים שבהם קיים פער מהותי בין תפישת הממסד הרפואי הישראלי לבין הנטורופתיה. במרוצת העשור האחרון ירד באופן הדרגתי טווח בדיקות הדם התחתון הרשמי של קופות החולים של בי-12, מ-400 ל-200 מק"ג\מ"ל. הדבר קשור, ככל הנראה, למחסור כרוני באוכלוסייה הכללית בישראל בבי-12. ברוב ארצות העולם נותר הטווח, על כל פנים, סביב 350 מק"ג\מ"ל, וזהו הגבול התחתון הרצוי מנקודת מבט נטורופתית. מחסור בבי-12 יתבטא, על פי רוב, בנימולים בגפיים, במצב רוח ירוד, בקשיי ריכוז, באנמיה וכמובן בעייפות.

למי שערכי הוויטמין בדמו נמוכים מ-350 מק"ג\מ"ל מומלץ ליטול תוסף להמסה מתחת ללשון מסוג מתילקובלאמין (הנגזרת הכימית הרצויה של בי-12) אחת ליומיים (אין חשיבות למועד הנטילה). כאשר הערכים נמוכים מ-200 יש ליטול מדי יום בחודשיים הראשונים. בד"כ המחסור בבי-12 הוא כרוני, ועל כן מוטב להמשיך ליטול ממנו גם לאחר שרמותיו בדם התאזנו. יש לערוך בדיקות דם חוזרות כעבור חודשים אחדים כדי לוודא שהוויטמין נספג ורמותיו בדם עלו.

 4. מדדי ויטמין די

זהו אחד הוויטמינים בעל ההשפעה הרחבה ביותר על תפקודו התקין של גוף האדם, והוא חיוני לתפקודן של רוב מערכות הגוף וכפועל יוצא מכך – ל"מניעתן" של רבות מבין המחלות הכרוניות האופייניות לאוכלוסייה המערבית (סוכרת, מחלות לב, סוגים רבים של סרטן ועוד). בשל כך העלה הממסד הרפואי בשנים האחרונות את תחומי הסף שלו, והם עומדים כעת על 30 ננו-גרמים למ"ל או 75 ננו-מולים לליטר (ערכי הייחוס משתנים בהתאם לקופות החולים).

קיימת זיקה ברורה בין סימפטומים כלליים של חולשה, עייפות, קשיי ריכוז וחולשת מערכות העיכול והחיסון והמערכת האנדוקרינית לבין ערכים נמוכים של ויטמין די. לפיכך מומלץ ליטול תוסף ולהקפיד על חשיפה יומיומית לשמש כאשר הם נמוכים. למי שעבר את גיל 50 מומלץ ליטול תוסף בכל מקרה.

יש תוספים רבים בשוק של ויטמין די, ואיני רואה סיבה להמליץ על אחד מהם. פורמט הנטילה היעיל יותר לעניות דעתי הוא כמוסות רכות. כאשר מדובר בערכים גבוליים או בנטילה בתקופת החורף לצורכי חיזוק, אפשר להסתפק בכמוסות של 400 יחידות. כאשר מדובר במחסור כדאי להצטייד בכמוסות של 1000 יחידות. חשוב מאוד ליטול אותן לאחר הארוחה – ומוטב לאחר ארוחת הצהריים. הסיבה לכך היא שהוויטמין מסיס בשומן ונטילתו על קיבה מלאה במזון המכיל שומנים (מעט שמן זית יעשה את העבודה…) תיטיב את ספיגתו.

הרופאים והרוקחים נוטים להמליץ לאחרונה על נטילה מרוכזת של התוסף במינון גבוה אחת לשבוע או שבועיים, אך עמדתי היא שמוטב ליטול אותו באופן יומיומי או קרוב לזה, במידות מדודות. כמוסה אחת מדי יום תספיק. יש לערוך בדיקות דם חוזרות כעבור חודשים אחדים כדי לוודא שהוויטמין נספג ורמותיו בדם עלו.

המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לטיפול נטורופתי, לא כל שכן לטיפול רפואי, והוא מוגש כרקע בלבד לטיפול בקליניקה